אורית: "אשמח שתכתבי קצת על איך ממשיכים לבחור מחדש בדרך שהסביבה לא תמיד "מבינה, מאשרת, מקבלת"…איך קמים כל בוקר עם האמת שלך ומרפים מהקולות הביקורתיים שסביב..בין אם בעניין חנ"ב/טבעונות/אחר".
שאלה מעולה! נדמה לי שלכולנו יש משהו שאנחנו עושים אחרת, סוטים מהנורמה המקובלת, מי יותר ומי פחות. אני, במקרה, יותר. לפעמים זה נראה כאילו אני בכוונה עושה הכל ההיפך, אבל באמת שלא. ובואנה זה פאקינג קשה להיות שונה. אבל אני סוטה. מהנושא. אני אחלק את התשובה לשניים, הבחירה בדרך ובאמת שלך כל בוקר מחדש, וההתמודדות עם הקולות הביקורתיים מהסביבה, ואשתמש בחינוך ביתי כדוגמא.
אז מאיפה שואבים ביטחון בדרך לא שגרתית? קודם כל, מה שלי הכי עוזר, זה ידע. "ידע זה כוח" זו קלישאה לא סתם. אני קוראת מלא, חוקרת המון, מוצאת מידע רלוונטי ומרפדת איתו את האמת שלי. עם ריפוד היא הופכת הרבה יותר נוחה. מידע רלוונטי אומר שאני מתעכבת רק על מה שתואם את מה שאני מרגישה שנכון לי. אני לא אתחיל לקרוא מאמרים בשבח מערכת החינוך או נגד חינוך ביתי, בטח לא בשלב שיש בי חוסר ביטחון. הרי לכל נושא יש דעות לכאן ולכאן, מצדדים ומתנגדים בשפע וברמות מקצועיות שוות. אין אמת אחת. כל מה שיש זה את מה שנכון ומתאים לכל אחת. אז יש לי את מה שנכון לי, הוא לא עולה בקנה אחד עם מה שהסביבה מכירה ומקבלת. הדרך שלי היא לחזק את עמדתי עד שאני מגיעה לביטחון מלא באמת שלי.
עוד דבר שעוזר לי לשאוב ביטחון בדרך שלי, וזה מתקשר לעניין הסביבה, אני בוחרת להקיף את עצמי עם אנשים בעלי דעות דומות. כשאני נמצאת בסביבה שבה כולם מחנ"בים, אני לא מרגישה שונה, אין לי עם מי להתווכח, מול מי להצדיק את הבחירות שלי. ועכשיו בניסוח חיובי, כי חשוב להיות חיובית, אני מרגישה בבית, מחוזקת, בטוחה. ברגע שאני חלק מקהילה כזאת, זה מתחיל להרגיש לי נורמלי. אז אני חיה לי בבועה ככל שהצורך בביטחון מבקש. לא רק שמותר לנו לבחור עם מי לבלות את זמננו, זה רצוי! החיים קצרים מדי בשביל לבלות אותם עם אנשים שגורמים לנו לחוש חוסר נוחות.
ובכל זאת מה עושות עם הסביבה שלא מבינה ולא מקבלת את הבחירות שלנו? הרי הבועה לא הרמטית, ויש משפחה וחברים שלא מסכימים איתנו, ואנחנו אוהבות אותם ורוצות בקשר איתם. לפעמים הם מגיעים ממקום של דאגה אמיתית וכנה שאנחנו עושים נזק לילדים בזה שהם לא הולכים לגן. לפעמים הם מרגישים צורך להצדיק את הבחירות שלהם על חשבוננו. לפעמים הם סתם אוהבים להתווכח ולשתות לנו את האנרגיה. חשוב לזהות עם מי יש לנו עסק ועד כמה הוא פתוח לשמוע את דעתי או רק רוצה לדחוף לי את דעתו. עם אנשים פתוחים אני תמיד אקדיש זמן ומחשבה בתשובות מקיפות וכנות, עם אנשים סגורים אני אסוג באלגנטיות מהוויכוח, "אני רואה שאנחנו לא מסכימים, בוא נעזוב את הנושא." מי שבאמת מודאג מהבחירות שלנו אבל לא פתוח לשמוע עליהן, אני אמסמס ב"אני מעריכה את הדאגה שלך, אני אקח את כל מה שאמרת לתשומת לבי, תודה". אנשים שמצדיקים את הבחירות שלהם, קודם כל אני אבדוק עם עצמי עד כמה הצורך שלהם להצדיק את עצמם נובע מביקורתיות שלי כלפיהם. אם זו באמת תגובה לביקורת סמויה שלי, אז אטול קורה מבין עיניי ואעבוד על קבלת בחירות של אחרים. אם זה לחלוטין שלהם, אציע שלכל משפחה מתאים משהו אחר ויש מקום לשונות. בכל מקרה, העיקרון הוא לא להיכנס לוויכוחים מיותרים עם אנשים שלא מעוניינים לשמוע אותי אלא רק את עצמם, ולפתוח את הלב והמידע עם אנשים שבאמת רוצים לשמוע.
טוב, חפרתי שאין דברים כאלה. ג'יזס. אני רק רוצה להוסיף שקולות חיצוניים של ביקורת הם מיותרים בעיניי ויש מקום להימנע מהם בדרכים שתיארתי. אבל! דו שיח פנימי עם עצמי שבו מותר לי להעלות ספקות ומחשבות סותרות זה חיוני. אני מוצאת שרק מתוך מקום נקי, שלא מוצף בביקורת חיצונית שמעלה בי מיד התנגדות והתבצרות עמוקה יותר בעמדתי, אני מצליחה לתת במה לשאלות ותהיות פנימיות לגבי הדרך בה אני בוחרת, וזה חשוב מאין כמוהו. הבחירות שלנו לא יכולות להישאר סטטיות ונוקשות, חשוב להכניס קצת אוויר נקי מדי פעם ולבחון את העניינים בצורה נקיה.
אז, לסיכום, יש לחזק את עצמך בבחירתך באמצעות ידע תומך, סביבה תומכת והימנעות מעימותים מתישים, כדי להגיע לרמת ביטחון ושלמות בדרכך שתאפשר לך התבוננות פנימית נקיה, ובחירה מחודשת מתוך המקום השלם והזך הזה. אמן ואמן שאני אצליח לנהוג כפי עצותיי. לילה טוב, ואל תשכחו לנשום קצת חופש.
נ.ב.
שלא תצאו בלי תמונה להפיג את החפירה, זו להערכתי ההשראה לשאלה של אורית:
פוסט ששיתפתי בפייסבוק: מהמקום הנפלא הזה שבטוחה בעצמי ובדרך שלי ולא שמה זין על מה שאחרים חושבים, אני רוצה לחזק את כל מי שעדיין לא שם, כל מי שנמצאת בתחילת מסע ההורות המטלטל של מציאת הקול הפנימי שלה, הדרך הנכונה ביותר עבורה ועבור משפחתה; זה יגיע.
המסע האמיתי שלי 