לחיות בבתים של אחרים הייתה חוויה מאירה ומעניינת. למדנו מה חשוב לנו ואיך להסתדר כשזה חסר, למדנו דברים שלא ידענו שהיו לנו חסרים, ובעיקר למדנו שאנחנו יכולים להסתדר במגוון תנאים. התנסנו בגמישות, עמידות, חוסן ושחרור.
הרצליה, שבועיים וחצי:
התחלנו את תקופת הנדידה שלנו בארץ בדירה יוקרתית בהרצליה, שם למדנו את השיעור הראשון והחשוב ביותר; להתארח רק בבתים ערוכים לילדים קטנים. בדירה בהרצליה מתגוררת משפחה עם נערים גדולים וכל הפסיליטיז בהתאם. המון פיצ'יפקס קטנים ושבירים שיולי מאוד נהנתה לשחק איתם, אבל ניל היה עלול להשמיד, מצאו את מקומם על מדפים גבוהים. בקבוקוני לק בשלל צבעים ניתחו על הרצפה, מזל שזה פרקט! אבל לשולחן הזכוכית בסלון לא היה מספיק מזל. ידעתם שפעוט בן פחות משנתיים מסוגל לשבור פלטת זכוכית עבה עם ספר? גם אנחנו לא ידענו. אז למדנו. למדנו גם שלהחליף פלטת זכוכית לשולחן עולה כ-300 שקל. לא נורא.
עוד למדנו בהרצליה זה איך לסדר מטבח בצורה מקצועית. מדובר במטבח המאובזר ביותר שראיתי, עם כל כלי, מכשיר ופריט בישול שאפשר לדמיין, וגם כמה כאלה שלא יכולתי לדמיין. כמויות אדירות של כלים, סירים, מחבתות, כוסות, ספלים, קופסאות, תבניות – והכל מסודר למשעי! לכל חפץ יש מקום. כל מגירה עמוסה עד אפס מקום, כל ארון מלא עד שאין מקום להכניס סיכה, לא כל שכן את הפריט שהוצאתי ממנו בתמימותי לפני רגע. סדר מופתי ומעורר הערצה ממנו למדתי איך להחזיק מטבח, לכשיהיה לי שוב בחיי מטבח משלי. לבשל ולאפות בדירה בהרצליה היה תענוג אדיר!
תענוג נוסף שהעשיר את חיינו בהרצליה הייתה הטלוויזיה. אנחנו חיים ללא טלוויזיה כבר שנים רבות. מורידים וצופים על המחשב במה שבא לנו, אבל מכשיר טלוויזיה וכבלים/לוויין מעולם לא היה לנו בחיינו המשותפים. וגם לא באמת חסר לנו. אבל בהרצליה הייתה טלוויזיה והיה VOD והיה לי מרתון מהנה של האנטומיה של גריי. בכל רגע נתון בו הילדים ישנו, אני הייתי דבוקה למסך, משלימה חסכים של חצי חיים וחוזרת להיות טינאייג'רית בקטנה.
פלוסים נוספים בהרצליה היו הקרבה לחברות טובות, 3 גני שעשועים נחמדים במרחק יריקה ועוד כמה וכמה במרחק הליכה קצת יותר רצינית, כלבלב מתוק שהילדים נהנו לשחק איתו, וגולת הכותרת עליה אני עוד אחלום הרבה: הזיוה הטבעונית הטעימה ביותר שאכלתי! ביום האחרון שלנו בדירה בהרצליה, הזמנתי 5 זיוות לקחת איתנו הלאה. זה כמה טעימות הן היו. גם ניק נהנה מהמיקום הספציפי הזה, שהיה קרוב מאד למשרדים של מקום העבודה החדש שלו. אמנם הוא רשמית עובד מרחוק, אבל תקופת ההסתגלות הזאת שהקרבה למשרד איפשרה הייתה לו לדעתי מאוד נוחה. הוא יכל להגיע למקום פיזית, להכיר את האנשים איתם הוא מתחיל לעבוד, לפני שהוא ממש חייב לעבוד מהבית. אז תודה רבה לך, הרצליה, נעמת לנו מאוד!
יקנעם, שבועיים:
מהרצליה עברנו ליקנעם, שבמקרה בה ממוקמים המשרדים הנוספים של החברה החדשה שניק התחיל לעבוד בה, וגם שם הוא יכל להמשיך לעבוד במשרד, בתנאים אופטימליים, לפני שהוא יצטרך לקפוץ למים הפחות נוחים של עבודה מהבית. גם מכל בחינה אחרת הבית ביקנעם היה פשוט מושלם! מדובר בבית פרטי ענקי, 5 חדרים, חצר מקסימה וירוקה, נוף מדהים לטבע, והיתרון הגדול ביותר הוא חדר המשחקים השווה בטירוף! חדר שלם מלא בכמויות בלתי נתפסות של פליימוביל; יולי לא ידעה נפשה מרוב אושר. בגדול, היא לא יצאה מהחדר הזה במשך כל השבועיים בהם גרנו שם.
יקנעם גם איפשרה לנו לבלות המון זמן איכות עם חברים יקרים שגרים במרחק רבע שעה בטבעון. אחד הקשיים שגילינו בתקופת הנדודים הוא הבדידות. אנחנו כולנו מאוד חברותיים ונהנים להיפגש עם חברים על בסיס יומיומי. אבל לא בכל מקום יש לנו מספיק חברים… אז הכרנו מקרוב (ועדיין בתנאים מיטיבים) את הבדידות של המשפחות המטיילות. התחלתי לכתוב על זה פוסט ביקנעם, אבל לא התקדמתי איתו לשום מקום ונראה לי שאולי המקום שלו הוא פה בסוגריים:
(יש הרבה יותר שקט בקיום הנודד שלנו. הרבה פחות חברה לכולנו. גם זו הכנה לקראת המסע. נהיה הרבה לבד שם, בלבד המשפחתי שלנו. שהוא יכול להיות סוער לפעמים, אבל לרוב הוא רגוע. אנחנו יצורים חברתיים במהותנו. אנחנו לא צריכים הרבה חברה, אבל כן אוהבים מעט חברה איכותית. וזה עלול להיות לנו חסר. אני לא באמת יודעת לקראת מה אנחנו הולכים, מה מידת הלבד שנפגוש בדרכנו ועד כמה היא תנעם לנו. מה גם שהאנחנו הזה מורכב מארבע נפשות שונות, שלכל אחת צרכים שונים. האם יהיה לילדים טוב?)
אז יקנעם הביאה עמה מעין התכנסות לתוך הלבד/יחד המשפחתי. כן בילינו מלא עם החברים מטבעון, אבל לא בתדירות היומיומית אליה היינו רגילים, וטוב שכך. להתנסות על יבש בימים שלמים של רק אנחנו. להתחרפן קצת אחד מהשני, מהשהות הממושכת סגורים בבית (בכל זאת מדובר היה באוגוסט הלוהט), ממעט שעמום בריא. הכל זה הכנה למסע. זו המנטרה שמלווה אותי בחודשים האחרונים בכל פעם שאני נתקלת בקושי. זה הכל הכנה.
ביקנעם גם הייתה לנו אמבטיה, לראשונה בחיינו המשותפים (לא כולל מלונות בחו"ל וסבתא באשקלון), והילדים עפו עליה! ניל חובב מים אדיר והאמבטיה הייתה פינוק נהדר בשבילו. אה, והייתה להם מערכת סאונד בסלון עם אוסף דיסקים משובח; זה היה חידוש מרענן! סלון בלי טלוויזיה, אבל עם מוסיקה, זה להיט. נהנו לשמוע דיסקים ישנים אהובים, ולהכיר מוסיקה חדשה, לרקוד יחד בסלון. זה דבר מקסים שלמדנו ביקנעם. עוד במסגרת מה למדנו ביקנעם זה כמה זה נוח שיש פח בכל חדר. זה נשמע משני, אבל בשבילי זה הרגיש ממש פינוק. מי שמכיר אותי יודע שיש לי הרגל כפייתי-משהו להעביר את הידיים בשיער במקום להסתרק, ולעשות כדורים קטנים מהשיער שנושר לי. כדורי השיער הידועים לשמצה שלי, שניק כל כך שונא למצוא בכל מיני מקומות ברחבי הבית; פתאום היה להם מקום! בכל חדר יכולתי לשבת ליד הפח ולזרוק אותם ישר לתוכו. דברים קטנים שעושים את ההבדל.
אחד הדברים הקטנים האלה שעושים את כל ההבדל, שהיו חסרים לנו גם בהרצליה וגם ביקנעם זה בר מים. אנחנו רגילים שיש לנו מים קרים וחמים זמינים מיידית בלחיצת כפתור, מבלי שצריך לעבוד קשה בשבילם. ופתאום יש הרעה בתנאים! בהרצליה היה עוד סביר, ברז מים קרים במקרר וקומקום חשמלי, אבל ביקנעם נאלצנו להסתדר עם כדי מים שממלאים מהבריטה שממלאים מהברז ושמים במקרר וקומקום מים שמרתיחים על הגז. תכלס זה היה בקטנה, אבל זה היה מעניין לראות אילו דברים קטנים חסרים לנו, שעושים את החיים שלנו לקצת יותר נוחים וקלים. כמובן שגם על זה אמרנו שזו הכנה למסע.
עוד זכורים לי לטובה מיקנעם שלושת גני השעשועים הקרובים לבית, מבחר הבימבות המסחרר ששימח את ניל ושאר הנוחיות של בית מותאם לפעוטות, כמו כיסא אוכל, צלחות וכוסות פלסטיק ומיליוני צעצועים שווים (נתגעגע לכינור המנגן…). בקיצור, גן עדן! לא יכולנו לבקש בית יותר מושלם, גם המיקום, גם האיבזור, הכל פשוט מושלם! תודה רבה רבה, יקנעם, נהנו מאוד!
פתח תקווה, 3 לילות:
אחרי יקנעם היה לנו חור קטן ששמחנו לנצל לביקור חטוף אצל ההורים. במינונים קטנים כאלה הקשר שלנו פשוט נפלא! אצל ההורים שלי תמיד נוח לנו; הבית פתוח, הכל חופשי, הנוחות מירבית. יש לנו פה את המיטה האהובה שלנו (מזרון קשה ברוחב 2 מטר, מושלם ללינה משפחתית), צעצועים וספרים, וכמובן את סבא וסבתא האהובים והחברים ושגרת המפגשים המוכרת. ויש בר מים!
במהלך הביקור בפתח תקווה, קיבלנו הצעה שאי אפשר לסרב לה, עליה כתבתי בהרחבה בפוסט הקודם, לבוא להתארח בצימרים בצפון עם חברים פוטנציאלים חדשים. אז ארזנו את עצמנו ושמנו פעמינו צפונה להרפתקה לא צפויה. בדרך עצרנו להשאיר את רוב מטלטלינו בבית הבא שלנו בבנימינה, ואחרי עצירה נוספת ביקנעם להשבת אבדות (הילדים גנבו בטעות כמה מזכרות…), נסענו לנו לנפוש במושב חד נס.
חד נס, 3 לילות:
(ברשותכם, אני מעתיקה לפה את התיאור מהפוסט הקודם, שיהיה ככה מסודר יפה, מי שקרא כבר מוזמן לדלג הלאה ליעד הבא שלנו)
אז שינינו תוכניות, הזזנו כמה דברים ונסענו לבלות 3 לילות עם אנשים שמעולם לא פגשנו, שאני מכירה בקושי שבועיים דרך האינטרנט, בצימר בחינם. זו הייתה למעשה הטעימה האמיתית הראשונה שלנו ממה שהמסע הזה הולך להיות, לדעתי. כי זו מהותו; לזרום עם מה שהחיים מציעים לנו, להגיד כן להצעות, להסכים לקפוץ לתוך הלא נודע באמונה פשוטה שזה יהיה טוב. וכמה טוב זה היה! קודם כל, כמו שהרגשתי כבר בהתכתבות ובשיחה שלנו, מדובר במשפחה לגמרי "מהשבט שלנו". בחינוך ביתי, הורות מקרבת, מטיילים בעולם. אחלה אנשים שהיה לנו איתם חיבור נהדר ותחושת חברות מיידית. שנית, הצימר היה מושלם! לא ידעתי למה לצפות מהצעה חינמית כזאת, והופתעתי לטובה בענק. חדר ענק עם סלון ומטבח ופינת אוכל ואמבטיה וחדר שינה נפרד וספה נפתחת בסלון בשביל יולי ועוד ספה נפתחת קטנטנה שנכנסת בדיוק ברווח בין המיטה לקיר בשביל יולי באמצע הלילה ופינת ישיבה מקסימה בחוץ עם ערסל ונדנדת עץ. מושלם. אה, וגם אוכל. אימא שלו פתחה בפנינו את ביתה הצמוד, האכילה אותנו בשלוש ארוחות מעולות ביום, כולל להכין לנו הכל טבעוני בנפרד! אני כותבת ולא מאמינה לעצמי על כל הטוב הזה, כל השפע הזה שמגיע לנו! והילדים הסתדרו מצוין! הילד שלהם קטן מיולי ומיד "נדלק" עליה. הם טיפסו יחד על כל דבר אפשרי, שיחקו והשתוללו והיה ממש תענוג לחוות את הדבר הזה שמשפחות מטיילות מספרות עליו ומחפשות ללא הרף; החיבור הפשוט והמיידי בין ילדים. היה להם פשוט כיף יחד, לשחק וללמוד וללמד אחד מהשניה. טעימה משובחת ממה שהמסע צופן לנו.
בנימינה, שבוע:
בבנימינה נהננו מעוד בית מותאם לילדים, כולל צעצועים חדשים ומרגשים לניל (וואו, המקדחה הייתה להיט מטורף!), אמבטיה עם צעצוע מגניב של צוללת שמשפריצה מים מצינור, חצר גדולה וכיפית שיצרנו בה בריכת בוץ ומזרונים קשים נהדרים על הרצפה. עד אז בעצם ישנו בכל מיני קונסטלציות של תוספות מזרונים מסביב למיטה הזוגית. המטבח היה קצת קטן אבל פיצה על גודלו בכך שיש בו בר מים! שכמעט פיצה על היעדר המיקרו… אנשים שחיים בלי מיקרוגל… קשה קשה. אפילו טוסטר אובן לא היה! נו מילא.
נראה לי שבבנימינה הרגשנו הכי בבית. שני הבתים הקודמים בהרצליה ויקנעם היו מפוארים ממה שאנחנו מורגלים בו, והבית בנימינה הרגיש כמו הבית הישן שלנו מבחינת רמת האחזקה, שמי שביקר אצלנו יודע שהיא אינה גבוהה. מדובר בבית ישן מאוד שלא עבר שיפוץ מספק, אבל לנו זה מצוין. הרגיש כמו בבית. כלקח מיקנעם, ניק התעקש שאני אדאג לי לחברה בבתים הבאים, אז הצטרפתי למפגשי החינוך הביתי באזור והיה לנו ממש נעים לפגוש חברות חדשות וישנות באזור. אה, והתחלתי לקרוא ספר חדש מהספרייה של הבית, בתקווה למצוא אותו ולהמשיך את הקריאה בבית הבא. תודה, בנימינה, היה לנו נהדר!
פתח תקווה, 2 לילות:
עוד חור קטן לסתום בין בתים.
אבן יהודה, 5 ימים:
הבית היפה ביותר שהיינו בו, ללא ספק! מהבתים האלה שיש בהם כל כך הרבה נשמה, שמרגישים כמה אהבה ותשומת לב הוכנסו בכל פרט; בית של אמנית. חוץ מהיופי האסתטי, זה גם היה בית מפנק לילדים ולהורים. פליימוביל, לגו ותיבת תחפושות עשירה, טרמפולינה ענקית בחצר, וגולת הכותרת; 11 ארנבונים במתחם סגור, במיוחד בשביל ניל חובב החיות חסרות הישע…
זה גם היה אחד הדברים המבאסים בבית, כי בתכלס כל העסק היה די דוחה, עם הקקי של הארנבים בכל מקום, וניל כל הזמן רצה להיכנס למתחם שלהם, לרדוף אחריהם ולכווצ'ץ' אותם. לא נעים. אבל היתרונות האפילו על העניין הפעוט הזה, במיוחד הקירבה הגדולה לחברה יקרה (3 דקות הליכה!). וגם בבית הזה התחלתי לקרוא ספר חדש ומרתק, בכלל החשיפה לספריות וספרים של אחרים הייתה לי ממש מענגת. כי זה לא רק להציץ בספריה כשאני מבקרת, אלא היה לי מלא זמן אשכרה לבחור לי ספר ולשבת לקרוא! טוב, לא מלא זמן, בכל זאת הילדים על הראש שלי. אבל באמת משהו בבית חדש כל פעם משאיר את הילדים עסוקים בתגליות מרגשות. תודה לך, אבן יהודה, היית סיום מושלם לתקופה מגניבה ביותר, גם אם קצת מעייפת.
לסיכום, למדנו המון מהתקופה הזאת; למדנו שאנחנו מסתדרים נהדר בכל מיני מקומות שונים, תנאים אחרים ונסיבות משתנות. למדנו שאנחנו אוהבים חברה, לנו ולילדים. לדבריו של ניק, למדנו "כמה מעט אנחנו צריכים, כמה הרבה שיט היה לנו, ואת הערך המאוד גבוה במחקר, תכנון ותיאום". מעניין מה נלמד בהמשך המסע!
המסע האמיתי שלי 