החולמת והעוגן

אהובי ואני משלימים אחד את השנייה. כשאחד מאיתנו עף, השני דואג לקרקע אותו. אז אני עפה לי עם החלום, רואה אותנו לוגמים שייקים צוננים על החוף בקופנגן, מטיילים בטבע המרהיב שיש לדרום מזרח אסיה להציע לנו בזול. חיים על תרמילים בעלי תוכן צנוע. כולנו בהרמוניה אחד עם השני, עם עצמנו, עם הבריאה. עפה.

IMG-20140126-WA0002
הרמוניה על החוף בקופנגן

והוא מקרקע. מאיפה הכסף? איך תחיי בלי מאות ספרים באמתחתך? למה לא לחכות קצת? מה בוער? אני בוערת. ומה שלא מתממש  עכשיו, ייכבה בקרוב. ככל הנראה גם יידלק שוב, אבל לא רוצה לקחת את הסיכון. לפני שנה היינו באותו מקום. היינו בטיול הכי ארוך שלנו, נכון לעכשיו, חודש שלם באוסטריה, סלובניה וקרואטיה. כמובן שהיה לנו מדהים, אבל גם היה מאתגר. הנסיעות הארוכות והתכופות, הלחץ להספיק את כל מה שרצינו, אין הפסקה מהילדה, אין זמן מנוחה. אבל היינו ביחד, והיה לנו טוב, והפקנו לקחים. ובעיקר בעיקר, התעורר בי שוב בעוצמה החלום. הייתי מוכנה לא לחזור יותר לארץ. להישאר בטיולים שלנו לנצח. רק אנחנו נגד העולם. אני חולמת, הוא מעיר. זה מעניין הדינמיקה הזו בינינו, חלוקת התפקידים הברורה. אני בתפקיד הסוחפת, הוא בתפקיד העוגן.

IMG-20150703-WA0014
עפים באוסטריה

גם בעניין ילד שני היה אותו תהליך. בי התעורר הרצון, החלום, הניצוץ. ראיתי בעיני רוחי תינוק מתוק ורגוע, ממלא את משפחתנו בשמחה וקלילות (האמת שראיתי תינוקת, אבל אל תתקטננו). והוא בתפקידו, למה לא לחכות עוד? סוף סוף טוב לנו קצת, הילדה גדלה  ויש לך פניות שלא הייתה לך כבר 3 שנים. ואני בשלי, מביאה את החזון. (הערת שוליים לפרוטוקול: אני, כמובן, צדקתי ויש לנו תינוק מהמם)

20160411_103502
Exhibit A

חתיכת תפקיד, הבאת החזון. מעלה לי חיוך קטן לשפתיים. ואני לוקחת את התפקיד הזה ברצינות. אני רואה בעיני רוחי את העתיד, אם נמשיך ככה כרגיל, והוא לא ממלא אותי באושר. אני שחוקה ונשחקת עוד, בקצב בלתי סביר. יש לי מעט מאוד הנאה ושמחה. אני רוצה יותר. מגיע לי. עבדתי ממש קשה ואני רוצה להרפות לתוך החלום.

אבל טוב לו, לאהובי היקר. הוא אוהב את העבודה שלו, נהנה ללכת למשרד, אוהב את החברה את העובדים את העבודה. פורח, צומח, מתפתח, מקצועית ואישית. זה נפלא. וזה צובט. כי זה עולם מקביל, רק שלו. אין לי חלק בו, אין לי מקום בו. אני מרגישה נטושה. אני מרגישה את המרחק בינינו הולך וגדל. רואים אחד את השנייה רק לשעתיים בערב, מדברים על תחזוקה, דברים שצריכים להיעשות. אוכלים מול הטלוויזיה. מפספסים את הקירבה כי עייפים.

טוב לו, אבל אני רוצה יותר. לא נעים לי להרוס לו את הכיף, הצמיחה, ההצלחה. אבל בחיים שאני יוצרת לעצמי אין מקום ללא נעים. אז אני מבקשת ממנו. והוא שומע ומקרקע. שומע ושואל ומקשה ובודק. זה ויתור גדול, זו הקרבה אמיתית, אבל זה גם חלום שלו. ואני תפקידי להניע אותנו לעבר החזון. אז הנה, תנועה.

Powered by Journey.

המסע האמיתי שלי

עכשיו יש שם לבלוג הזה, המסע האמיתי שלי. כי החיים הם מסע. מסע פנימי לגילוי עצמי, למציאת האני שהייתי אמורה להיות לפני שהעולם אמר לי מי להיות. מסע חיצוני לגילוי העולם, כל המקומות הקסומים והארצות הרחוקות. ומסע בין לבין, גם פנימי וגם חיצוני, של מציאת עצמי בתוך הרגע, איפה שאני נמצאת ממש עכשיו.

20160714_121930.jpg

כמובן שיש עוד רבדים למסע הזה. יש את מה שקורה על פני השטח ביומיום. האימהות האינטנסיבית שבחרתי בה מהווה מצע מפרה להתפתחות אישית, כלומר הילדים מחרפנים אותי עד כדי הבנות מעמיקות על משמעות החיים ומקומי בהם. אבל הנפש מבקשת עוד מלבד חיתולים, הנקות, מפגשי חנ"ב ובישולים. הנשמה רוצה מקום לנשום בו, חדר משלי. הבלוג הזה יהיה חדרי.

ולמה אמיתי? למה לא רק מסע? על פני השטח, כי זה היה השם הפנוי שמצאתי. אבל ממתי אני מסתפקת בפני השטח? אני שאוהבת לקלף שכבות ולהעמיק, מבקשת לזכור שיש את המסע האמיתי שלה, שמסתתר מתחת לשגרה ולעומס, שמתחבא בין הקפלים ומצליח להציץ החוצה רק בתנאים סופר ספציפיים. אני רוצה לייצר את התנאים האלה כאן וליצור תזכורת יומיומית לעיקר.

חלומות

אולי מן הראוי הוא שהבלוג ישמש כזרז להגשמת חלומות, מקום בו אוכל לעקוב אחר ההתקדמות והמסירות שלי.
יש חלומות שאני מספרת עליהם לכל מי שרוצה להקשיב, ויש חלומות שאני לא מעיזה אפילו לגלות לעצמי שקיימים בי. נתחיל במה שהכי בוער בי כרגע.

החלום הוא שינוי קיצוני של אורח החיים שלנו, מעבר לחיי נדודים בחופשה מתמדת. לטייל בעולם כאורח חיים. זה החלום. יש שקוראים לזה world schooling ואני לא סולדת מהשם.

כתבתי לעצמי על החלום הזה לפני כשנה.
It's about the freedom. The complete freedom to do whatever we want, whenever we want and however we like to. And most importantly, being together. That's all it's about.

בתרגום חופשי, זה החופש. החופש המוחלט לעשות מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו אוהבים. וחשוב מכל, להיות יחד. זה כל הסיפור.

20140809_121945
ככה אנחנו נראים בחופש

וזה באמת עדיין עיקר הסיפור, אבל מתווספת אליו ראיה רחבה שאומרת "החיים קורים עכשיו, תפסי אותם מהר, אין למה לחכות". ובאמת למה לחכות? הרצון לבלות את כל זמני עם משפחתי כבר הוביל אותנו לבחירות יוצאות דופן. אנחנו בפאקינג חינוך ביתי. כבר ארבע וחצי שנים שלא עבדתי, בקושי יצאתי מהבית, התמסרתי כל כולי לייעוד הנעלה של גידול ילדיי. אבל משהו חסר. יותר נכון, מישהו חסר.

יש איזה גבר נפלא, שבחרתי להכניס לתוך הנשמה שלי, להוליד איתו שני ילדים, פירות מופלאים של החיבור בינינו. כמה קסום! וכמה מהר הקסם דעך. ושגרת היומיום שוחקת את ההנאה, מאיימת על האושר. והעבודה מייצרת מרחק בינינו. ואני לא רוצה מרחק, אני רוצה קרוב קרוב, אני רוצה יחד.

אז אני חולמת. וכמו כל החולמים הטובים, אני טווה קורי מציאות דקים, בינתיים בעולם שבין הדמיון לממשות, העולם הווירטואלי. פה אתם נכנסים לתמונה. עדיי השותקים למסע להגשמה. אל תשתקו יותר מדי, עושה לי טוב לשמוע קולות מחוץ לראש שלי.

קופצת למים

היכרות זריזה והצהרת כוונות.

אני לא עושה דברים באופן פשוט. אני מסבכת, חוקרת כל כיוון לעייפה, נכנסת לעומק ולרוחב, ופעמים רבות הולכת לאיבוד מרוב מחקר. כזאת אני, ויש לזה המון יתרונות. אני יסודית, מעמיקה, מלאת ידע. אבל לפעמים זה עוצר אותי, מעכב אותי, מבלבל אותי. אז אני עובדת על פשטות, הפשטה, פישוט. וקפיצה למים.

IMG_20140605_164959
זו אני קופצת למי הבלוגוספירה העמוסים, על אף העדפתי למקומות אינטימיים, על אף הפחד מכישלון, על אף החשש מחשיפה. הקפיצה בהשראת גיסתי המוכשרת, שפתחה לא מזמן בלוג על המסע המשפחתי שלהם מחוף לחוף בארה"ב וקנדה. אני משתעשעת עם הרעיון הזה כבר עשרים שנים בערך, וכל פעם משתפנת. כשיולי נולדה אפילו התחלתי לפתוח בלוג ונתקעתי בשלב בחירת השם. אז הפעם אני מדלגת על השלב הזה לבינתיים וכותבת באפליקציית הפתקים.
ועל מה אני כותבת? או, בעצם, על מה אכתוב? על החיים שלי כמובן.

על החיים שלי בתור אישה במסע התפתחות אישית וצמיחה רב מימדית.

על החיים שלי בתור אימא במשרה מלאה לשני ילדים מופלאים.

על החיים שלנו בתור משפחה שמגדלת את ילדיה בבית, aka חינוך ביתי.

על החיים שלנו בתור טבעונים, שמגדלים ילדים טבעונים, ואיך זה עובד בארץ וגם בחו"ל.

על החיים שלנו בתור הורים בגישה קצת אחרת, הורות מקושרת, מכבדת, חיובית, מודעת.

20160506_101752
אני נוטה לעשות דברים קצת אחרת, להתאים את העולם למידות המדויקות שלי. וגם פה בבלוג אני שואפת לזה. כשאני חושבת על מה יניע אותי להתמיד לכתוב, מלבד אהבתי לכתיבה והערך המוסף שבעיבוד חוויותיי ומחשבותיי, אני חושבת על הקוראות. אני חושבת שהייתי רוצה שזו תהיה פלטפורמה להעלאת תכנים שמעניינים אתכן, שתוכלו לבקש ממני לכתוב על דבר מה ספציפי שמעסיק אתכן. אז אני מרימה את הכפפה ומזמינה אתכן להזמין ממני בלוג על מה שבא לכן. שיהיה לנו בהצלחה ובהפריה הדדית.