אני פה לעזור

יש אנשים שאני פוגשת ומיד מרגישה הכרח לעזור להם. לתמוך, לייעץ, לכוון, להכיל, להעצים, לחזק. אני ממש מרגישה מחויבת לעזור להם לעבור תהליכים משמעותיים בחיים, כאילו נפגשנו במיוחד בשביל זה. אני לא בטוחה איך לגשת לעניין הזה. נראה לי שזה יישמע ממש מוזר אם אני אפנה אליהם ואציג את העניין ככה. "שלום, היקום שלח אותי לעזור לך". כי מי אני בכלל ומה ההכשרה שלי ואיך אני קשורה אליהם ולמה שעובר עליהם? זה הפחד מדבר. אני מבקשת לשמוע את האהבה, היא אומרת: אני לוטן, וזה מה שאני אמורה לעשות, בשביל זה אני פה. אני לא צריכה לעבור שום הכשרה מיוחדת, אני נולדתי מוכשרת לדבר הזה. אני מרגישה אתכם ברמת דיוק שאי אפשר ללמוד. אני יודעת את התשובות עבורכם מתוך תוכי. אתם רק צריכים לבטוח בי, להאמין בי ולהתמסר לדברים המופלאים שאנחנו יכולים להשיג יחד עבורכם.

אני חושבת שמאז ומתמיד אני עושה את זה, בצורה בלתי פורמלית בעליל, רוב הזמן בלי להיות מודעת לכך בעצמי, ובטח שללא ידיעתכם. ואולי מה שאני מבקשת עכשיו זה להתחיל להסדיר את העניין הזה. וכמו שדברים קורים, בעצם כבר התחלתי להסדיר את זה, עם המעגל, עם הקורס, עם התגברות הביטחון העצמי שלי והחיבור לתחושת השליחות. זה רק עוד צעד באותה דרך. הבאת העניין למודעות שלי, בצורה ברורה ובלתי מתנצלת. והוצאתו החוצה אליכם לעולם דרך הבלוג. עכשיו אני אתן לדברים להמשיך להתגלגל כמו מעצמם, בעיקר כי אני קצת מפחדת, אבל גם בגלל שאני יודעת שככה זה עובד, ויש לי זמן. אנשים ימשיכו להגיע אליי ואני אמשיך לעזור להם. האם זה יהיה יותר מוגדר וברור? האם אני אמצא דרך לבקש תגמול עבור זה? לא יודעת בשלב הזה. אני יודעת שיש דרך ואני צועדת בה. צעדים קטנים. אני לא צריכה לדעת מה יקרה בסופה, אני לא צריכה לדעת מתי הקפיצה המשמעותית הבאה. כי יש בי אמונה. איזו הקלה זו! פעם הייתי מתמלאת חששות ודאגות ומחשבות אין סוף סביב הבנה מונומנטלית כזאת. כיף לי למצוא את עצמי רגועה מול זה.

מעניין אותי אם מישהו מהאנשים האלה קורא את זה עכשיו וחושב לעצמו שככה הוא בדיוק מרגיש איתי או לגבי. אם את מרגישה ככה, תשלחי לי הודעה ונעשה את זה רשמי. לא בקטע של כסף, אלא בקטע של תהליך מודע ומשמעותי. בשביל זה אני פה.

 

קוסמת מעגלת מעגלים

כמה עוצמתי היה המעגל! אני רוצה לכתוב כשזה עדיין טרי בלב שלי, לפני שהמחשבות מכתימות את החוויה. מעגל נשים זה משהו כל כך קסום ומיוחד, באמת שקשה לי לתאר במילים. אני כל כך מרוצה וגאה בעצמי שהצלחתי ליצור את המקום המאפשר הזה, שהצלחתי לזמן את הנשים הנפלאות שהגיעו לתת מעצמן ולקבל אחת מהשניה, שהצלחתי להחזיק את המרחב באנרגיה טהורה ולתת לכל אחת לבטא את מה שהיא הביאה איתה.

כמה חששתי מזה לפני! הפחד מכישלון אמנם לא מנהל אותי כבר, אבל אני עדיין לא חסינה בפניו, וסרטים של הקיץ של אביה רצו לי בראש. אני שמחה שהצלחתי לענות לפחדים עם אמונה, אני שמחה שבאתי לזה נקייה מציפיות ואיפשרתי לקסם להתרחש.

וזה באמת קסם, איך 4 נשים זרות, שמעולם לא נפגשו בעבר, יושבות בחלל אחד ולאט לאט נפתחות כמו פרחים, משילות הגנות, פותחות את הלב, מגיעות אותנטיות, מתרווחות בתוך עצמן בנינוחות כי הן סוף כל סוף נמצאות במרחב נשי בטוח ומכיל. ואני שם, גם משתתפת וגם מנחה, שוזרת בין כולנו חוטים עדינים של הקשבה ורכות, של העמקה ונוכחות. פשוט קסם.

מרגש אותי להיות קוסמת. כלומר, אני קוסמת בכל מקרה, כבר הרבה זמן, אז מה שמרגש זו המודעות או הקבלה או האפשרות לפרגן לעצמי כזה טייטל גדול. בכלל אני מפרגנת לעצמי הרבה לאחרונה, וזה נפלא ומורגש, ואני מבינה כמה זה חלק חשוב בחיים. כי איך יכולים להגיע למקומות מופלאים אם לא נותנים לעצמנו את הרשות?

היום היה לי פרץ של הערכה ואהבה כלפי ניק. בימי שלישי אני לומדת בקורס הנחיית הורים והוא מגיע איתי ומטפל בניל כשהוא ער ועובד משם כשניל ישן, ובעיקר מאפשר לי להיות שם בלב שקט, באהבה ופירגון נדיבים. היום בדרך הביתה אמרתי כמה חבל שאין לי כוח, אחרת הייתי לוקחת את ניל לגן שעשועים עכשיו. אז הוא הציע לקחת אותו. וכך יצא שמצאתי את עצמי בשנצ ספונטני, בלתי צפוי ובעיקר לבד! וחשבתי לעצמי, "לא מגיע לי כל הטוב הזה"… עצמי מיד ענתה לי "בטח שמגיע לך כל הטוב הזה!" ודאגה שאני אחזור על זה כמה פעמים, לוודא הטמעה.

באמת מגיע לי, מגיע לי כל הטוב שבעולם, מגיע לכולנו! אסור לוותר על חלומות, אסור לתת לפחדים לנהל אותנו, אסור לתת לחששות לעכב אותנו. אלה החיים שלנו, מתנה אדירה שקיבלנו, והם שלנו והם עכשיו. ואין לחזור אחורה ולתקן, ואין החזרות או החלפות. יש את כל הטוב שבעולם, כל השפע והיופי של היקום מסביבנו, עלינו רק לפתוח את הלב ולתת להם להיכנס.

התחלות ומעגלים

הרבה התחלות חדשות ומרגשות לאחרונה, אולי הגיע הזמן לכתוב עליהן. התחלתי השבוע ללמוד הדרכת הורים בגישת בדרך הלב. כמו רוב הדברים שאני עושה בזמן האחרון, זה נעשה מתוך היענות לאיזו קריאה פנימית, בלי הרבה מחשבה ותכנון. כלומר, היו הרבה מחשבה ותכנון ודאגה סביב ניל, אבל לקורס עצמו פשוט קפצתי למים.

עוד חתיכת קפיצה מצפה לי מחר בערב. אני פותחת מעגל צמיחה לאימהות. זה משהו שנחת עליי פתאום, בעודי מנסה להירדם לשנצ לפני כמה שבועות. אני קוראת לזה קריאה, כי אני מרגישה שזה בא מאיזושהי הכוונה חיצונית, ואני לא מתווכחת עם קריאות. קוראים לי, אני באה. אז ניסחתי הזמנה והפצתי לכל עבר ואז זה שקע ודעך. מישהי אחת הביעה עניין וזהו. אז עזבתי את זה, כי לא רציתי בכוח. אבל אז הבחורה הזו שאלה אם מתחילים בראשון הקרוב, והנה שוב הקריאה. המרחב הזה שאני מחפשת ליצור אמור להתקיים. הוא אמור לעזור בדרכים שהן מעבר אליי. אז אני מקיימת אותו מחר. ואני מקווה שזה יימשך. ואני מקווה שיגיעו כל מי שזקוקה למעגל כזה בחייה עכשיו. זה מצחיק, אני יודעת שיש לי מה לתת לנשים שיבואו אליי, מלבד תה ועוגה, ועדיין חוסר ביטחון קטן מנסה לכרסם בי. אני עונה לו באמונה, חברתי הטובה, שהכל יהיה כמו שהוא אמור להיות, הכי נכון ומדויק וטוב לכולן. שאין דבר כזה כישלון, העיקר העשייה.

הרעיון של מעגל אימהות אינו חדש אצלי. כבר התנסיתי בהקמת מעגל אחרי הלידה של יולי. הייתי בודדה בעולם האימהות, וחיפשתי שותפות למסע. האמת היא ששכחתי מהמעגל הזה, ואני לא כל כך זוכרת מי ומה וכמה פעמים הוא התרחש, אבל חברה הזכירה לי את קיומו. הכרנו דרך המעגל הזה, ומסתבר שהוא ממש עזר לה. ופתאום ראיתי שוב את האופן שבו לדברים שאנחנו עושות יש השפעה הרבה יותר רחבה ועמוקה ממה שאנחנו יודעות. מעגל שנחווה על ידי כסוג של כישלון, השפיע עמוקות ולטובה על מישהי אחרת. אדוות על המים.

התחלה חדשה נוספת שמצפה לי בשבוע הקרוב היא טיפול מיני. אני בהתלבטות כבדה לגבי כתיבה על נושאים אינטימיים. אני מהלכת פה על קו דק של מה מתאים לשתף קבל עם ופייסבוק, ומה כבר פשוט מוגזם. אני שומעת את ה"פשוט מוגזם" הזה ויודעת שהוא לא שלי. ההורים שלי קוראים את הבלוג ואני לא רוצה להביך אותם. אבל אני גם יודעת שאין במה להתבייש ואין מה להסתיר בעולם החדש. כולנו בני אדם לא מושלמים, קצת פגועים, פגומים, פצועים. הריפוי שאני מבקשת לעצמי, שחלקו נעשה מתוך הכתיבה פה, גם לו אדוות. אני באמת מאמינה שהשיתוף פה יכול לעזור לעוד אנשים, וזו סיבה מספיק טובה להתגבר על העכבות של מה מקובל בחברה. הרי אנחנו פה כדי לשנות את החברה ומה שמקובל בה, לשנות את העולם במעשים הקטנים שלנו, בהשפעות מינוריות. יש לפעולות שלנו חשיבות ומשמעות. בזה אני בוחרת להאמין ומתוך זה אני בוחרת לפעול בעולם.