איפה אנחנו מבחינה רגשית

העולם השתגע והכל באוויר, במין עצירה בלתי נתפסת של החיים כפי שהכרנו אותם. החיים שלנו הם חיי נדודים, מעברים תכופים בין קהילות, בין מדינות, בין יבשות. ועכשיו אין. נגמר. אי אפשר לטוס לשום מקום, כל מדינות העולם סגרו את גבולותיהן.

זה עושה לי תחושה של קשה לנשום. אנחנו רגילים לרמת חופש אדירה כל כך, שזו ממש נפילה קיצונית בשבילנו. מילא זה שכל התוכניות שלנו התנפצו לנו בפנים, אבל אי אפשר לתכנן שום דבר חדש. אנחנו תקועים בסוג של לימבו, של חוסר ודאות מוחלט לגבי כל החיים שלנו וההיתכנות שלהם. וזה פאקינג מפחיד.

כמה זמן זה יימשך? מתי מדינות יתחילו לפתוח גבולות ולאפשר לזרים להיכנס? האם ידרשו בדיקות נוגדנים? האם יהיה חיסון חובה? מלא שאלות, וכל אחת מלחיצה יותר מהשניה. אני נותנת לזה להציף אותי. לשטוף אותי ואת כל התפיסות שקיבעתי לגבי אורח החיים שלנו. הזהות שלי במשבר. כי אם העולם סגור, איך נהיה אזרחי העולם? אם כולנו כלואים בבתינו, איך אנחנו חופשיים?

אני נדרשת לשחרר את כל הציפיות שיש לי, לשחרר את ההיאחזויות ברעיונות היפים שלי. אני נדרשת לוותר על כל מה שחשבתי ולקבל את אי הידיעה. להסכים לריק הזה לתפוס את מקומו של הביטחון.

אז כרגע אנחנו בספרד. בהסגר מוחלט כבר מעל חודש. איפה נהיה עוד חודש/חודשיים? אנחנו לא יודעים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s