חודשיים ראשונים במסע

8.11.2017

רק חודש

היום לפני חודש עזבנו את הארץ. זה מרגיש כמו הרבה הרבה יותר, לא יודעת למה. אולי כי (כמעט) כל יום אנחנו חיים במלואו. זה אחד הדברים שהכי היכה בי; כמה מתיש זה לטייל! החיים שלי היו מתישים דיים עוד בארץ, עם כל החינוך הביתי הזה והילדים על הראש שלי כל יום כל היום. ציפיתי שפה תהיה הקלה. ציפיתי שתהיה לנו מנוחה, שניתן אחד לשניה לנוח. אבל בינתים זה עוד לא ממש קורה. אנחנו מחפשים בנרות אחר האיזון המיטבי בין טיול, מנוחה ועבודה, ואיכשהו אין מספיק מאף אחד מהם. אנחנו מטיילים בקטנה, אבל מתחשבים בשעות השנ"צ של ניל, כך שזה בדרך עניין של חצי יום, פעמיים בשבוע אולי. בגלל שזה טיול ארוך ואיטי, אין את הדחיפות להספיק אטרקציות, שזה נחמד, אבל גם עלולים להתפספס לנו דברים שאנחנו רוצים לראות ולעשות. היינו בצ'אנג מאי שבוע ועשינו רק פילים (אני עדיין תקועה בפוסט על רוסיה, אני אגיע לכתוב גם על תאילנד, בינתים פשוט נמאס לי לכתוב את פני השטח והרגשתי צורך לכתוב בנפרד יותר לעומק). רצינו לעשות גם את המפלים הדביקים, מקדשים למיניהם ועוד, אבל הרי נחזור לצ'אנג מאי מתישהו אז למה למהר.

עושים פילים בצ'אנג מאי
להתפלש בבוץ עם פילים זו חוויה מדהימה!
יולי לקחה את תפקידה כרוחצת פילים ברצינות

מה לגבי מנוחה? בתחילת הטיול זה לא היה ממש בראש מעיינינו, ההתרגשות של היציאה מילאה אותנו בכוחות, שלאט לאט אוזלים.

(הפסקה של חודש, הכוחות כנראה אזלו בדיוק…)

יולי אוכלת גלידת פיטאיה
מקדש בעיר העתיקה בצ'אנג מאי
מקדש צבעוני מהמם בצ'אנג מאי

8.12.2017

התפכחות כואבת

רק חודשיים? זה מרגיש כמו נצח. זה מרגיש כמו חיים שלמים. מעניין הסטופר הפנימי שלי, ששלח אותי הבוקר לבדוק בלוח שנה כמה זמן כבר עבר. בדיוק חודשיים. חודשיים של צורת קיום דומה, רק התפאורה השתנתה. אני אותה אני, הוא אותו הוא, הילדים, הצרכים, הדרישות זהות. חודשיים של התפכחות כואבת. אפילו הפסקנו לשאול אחד את השניה אם אנחנו כבר בחופשה. מבינים שלא, זו לא חופשה, חופשה תהיה בפנסיה אולי.

זו חופשה? מחליפים חיתול על הקטנוע
גם הילדים לא בחופשה, עוזרים לקלף שום למישהי ברחוב
עושים דברים רגילים, כמו לקרוא סיפורים במיטה
מבלים בגני שעשועים מקומיים
זו העבודה הרגילה שלי, זו לא חופשה!

אנחנו חיים בפאי כבר מעל לחודש. עיירה קטנה ותוססת, באמצע עמק קסום. מסביב הכל הרים מצופים ג'ונגלים, נחלים בכל פינה. הכל פה מים וירוק ויופי שמרחיב את הנשמה. יש פה תחושה חזקה של הגנה. אני מרגישה מוגנת על ידי ההרים הירוקים, פיסת גן עדן בטוחה, שיש בה כל מה שצריך. מלא מסעדות, בתי קפה, אוכל מעולה ומגוון, שווקים בכל יום בכל שעה בכל מיני מיקומים, המון טבע לחקור, לשהות בו, לנשום בו. והאנשים, הו האנשים. פאי מלאה בכל סוגי ההיפים שבעולם; אנשי טבע, אנשי מסיבות, אנשי קעקועים, אנשי רסטות, אנשי רוח, אנשי יצירה, אנשי קהילה, אנשי משפחות, צעירים וזקנים וכל מה שביניהם.

(כאן זה נקטע, אז קבלו הרבה יותר מדי תמונות שלנו, להמחיש את ההתאהבות העמוקה שלנו בפאי 💜)

IMG_20171130_113206.jpg
הכל פה ירוק
IMG_20171102_144300.jpg
ויש פילים מסכנים רוחצים בנהר
IMG_20171127_120641.jpg
מפלים בכל פינה
IMG_20171130_114023_01.jpg
טבע מרהיב, יולי ב-Land Split
IMG_20171106_110427.jpg
Pai Canyon
IMG_20171202_121210.jpg
מים בכל מקום
IMG_20171126_170821-1.jpg
חבר שלנו, הבודהה הלבן
IMG_20171217_173615.jpg
סלפי אושר: אולי אנחנו כן בחופשה?
IMG_20180104_111745.jpg
סתם טיול בשדה אורז
IMG_20171214_114129-1.jpg
סתם בילוי בנהר
IMG_20171124_111742.jpg
זו הייתה החצר שלנו ב-Pai Talay House
IMG_20171118_155440.jpg
סתם משחקים עם גור בופלו מים
IMG_20171118_171213.jpg
הלבוש הרישמי של ניל בפאי: עירום מלא, סנדלים אופציונליות ואוכל לפרות חובה
IMG_20171125_194649_01.jpg
פסטיבל אומנות Pittalew
IMG_20171122_121740.jpg
יום ההולדת הראשון במסע, ניל בן שנתיים!
IMG_20171105_163016.jpg
היפי תאילנדי בעל מכון קעקועים משחק עם הילדים
FB_IMG_1515468652679.jpg
מסיבה של היפים: זו תחושת הקהילתיות המדהימה

תגובה אחת בנושא “חודשיים ראשונים במסע”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s