קו פאיאם

יום אחרון על האי שהיה ביתנו בשלושה וחצי השבועות האחרונים. סוף סוף, אחרי כמעט שנה וחצי במסע, חופשה תאילנדית אמיתית, של רביצה אינסופית, חול, ים, שייקים.

הטבע פה מוחשי כל כך, קרוב ופראי. המקום הכי חי שהיינו בו בחיינו. כל צעד שאנחנו פוסעים, מיד נשמע רחש בעלים של חיה בורחת. העצים חיים, נוכחים ונעים בהרמוניה עם הבריזה. ציוץ ציפורים, תוכים שחורים ענקיים עם מקור צהוב בולט. יש קופים בחוף אחר, לא הספקנו לקפוץ לראות אותם. מדי פעם רואים להקת דגיגונים סביב הסלעים במים. סרטנים בשלל גדלים רצים על החוף לתוך החורים שלהם.

IMG-20190222-WA0019.jpg

20190303_180644.jpg
20190303_155636.jpg

20190217_113617.jpg
זה צולם מהמרפסת שלנו

ילדיי השזופים, with sun kissed hair, משחקים שעות בחול, בונים, חופרים, מקשטים. שוחים שעות במים הרדודים. משחקים בחדר בלגו, בובות, משחקי דמיון, צביעת מנדלות, צופים בסרטים. חופשיים כל כך, מאושרים כל כך, נינוחים כל כך, בלי שום דאגות בעולם.


IMG-20190215-WA0012.jpg
שני קופיפים מתוקים מטפסים על עצים







יולי בת 7 פתאום. אני מרגישה שתהליך היציאה מהילדות מתקרב ואני מחזיקה חזק עוד קצת את הילדה התמימה, עודנה ישנה לכל כך הרבה מעובדות החיים, ערה לכל כך הרבה מקסמי היקום. אין לנו פה מטבח, הזמנו עוגה טבעונית בקונדיטוריה היחידה באי. עוגת לא שוקולד עם ציפוי לבן וכיתוב ורוד ויולי מאושרת. מסתבר שעוגה קנויה זה יותר שווה מעוגה שאמא מכינה בעצמה. זו הייתה חגיגת יומולדת אינטימית, ארבעתנו עם עוד משפחה של חברים שבאו בעקבותינו לאי (איזה מזל ואיזה כיף!). מתנת יומולדת שיולי בחרה לעצמה לפני כמה שבועות בנגקוק וכמה איפוק צריך כדי לחכות בסבלנות עד לתאריך היומולדת!



20190226_163032.jpg

זה יום ההולדת השני שלה שאנחנו חוגגים במסע. גם הראשון היה על אי טרופי בתאילנד. זו החגיגה השניה מתוך שלוש שנחגוג ליום ההולדת שלה השנה. הראשונה הייתה בפאי, עם כל כך הרבה חברים. השלישית תהיה בארץ, עם המשפחה.

חגיגת יומולדת משולשת עם עוד שתי חברות בפאי

גם ניל חגג שני ימי הולדת במסע, שניהם בפאי. מעניין לבחון את צירופי המקרים האלה, את המשיכה הבלתי מודעת לשחזר או לחזור למה שהיה לנו טוב. אני חגגתי יומולדת אחד בהוי אן, ויאטנם. ניק חגג יומולדת אחד בקופנגן, תאילנד. מעניין איפה נחגוג את ימי ההולדת שלנו השנה. איפשהו באירופה, לפי התוכנית הכללית מאוד כרגע. הוא בדרום ספרד אולי, אני באנגליה כנראה. נראה.

יומולדת 36 שלי עם פונדו שוקולד בהוי אן
יומולדת שנתיים של ניל, ממש בתחילת המסע בפאי
יומולדת 35 של ניק בקופנגן

יומולדת 3 של ניל בפאי
יולי הכינה לו ברכה ועוגה מפלסטלינה

אילו חיים משונים אלה, לא לדעת איפה נהיה כמה שבועות או חודשים קדימה. לעיתים זה היה גם מספר ימים בודדים קדימה. תנועה בין ריגוש לאימה. חופש מוחלט לברוא את חיינו לפי ראות עינינו, לפי גחמותינו, לפי משיכת לבנו.

קו פאיאם, נעמת לנו מאוד. הגעת אלינו בול בזמן, אחרי חודשים ארוכים של צפון והרים ולילות קרים וקהילה חמה, היינו זקוקים לפאוזה הזאת של חול וים ושום דבר מעבר. לפני הצעד המשוגע הבא, הביקור בארץ. עד לפני יומיים לא ממש חשבתי על מה מצפה לנו שם. כלומר, חשבתי על זה, אבל לא ממש הרגשתי שום דבר. זה היה רחוק, זה היה עלום, זה היה קפוא בתוכי. ועכשיו שזה קרוב כל כך, מרחק נגיעה ממש, זה התעורר וזה מציף אותי. פחד חסר צורה התיישב בתחתית הבטן, מכביד עליי את ימינו האחרונים על האי, בתאילנד, בפרק הארוך הזה של המסע. מה יהיה שם? בארץ הזאת שבה נולדתי, במדינה ההיא שבה חייתי כל חיי, במקום ההוא שבו שוכנים רובם המוחלט של בני האדם שזכיתי להכיר. רציתי לכתוב חבריי, אבל אני כבר לא בטוחה. מי הם חבריי? האנשים שהיו כל עולמי בחיי הקודמים? האנשים שחולקים איתי את דרך חיי החדשה? איך ארגיש כלפיהם? אחרי כל הזמן הזה, אחרי כל השינויים שאני אפילו לא מרגישה בעצמי, אך משוכנעת שהם יורגשו. איך הם ירגישו כלפיי? מה הרלוונטיות שלי לקיום שלהם כרגע? מי אני ומי הם ומי נהיה במפגש המחודש בינינו?

אחת החוויות שעולות בי בעוצמה לקראת השינוי הזה היא של בדידות, של חוסר יכולת ליצור קשר אמיתי, או חוסר יכולת לתחזק קשר שנוצר, להעמיק יחסים מעבר למקום הראשוני של "Hey, we vibe! Let's hang out!" אני מנסה לתת מקום לספק, שאולי חווית הקיום הנוודי צובעת את נקודת המבט שלי, משפיעה לרעה על האפשרות לזכור חוויות שונות. אולי היו/יש לי חברויות עמוקות, קשרים משמעותיים שעזבתי והזנחתי ושכחתי. אני מזהה את טעמו המר של הדיכאון בתחושות האלה, ולו רק את האופן שבו הראיה הדיכוטומית שהוא מביא איתו משתלטת על תפיסת המציאות שלי. אני מתירה את האפשרות שזה לא נכון. ושזה לא חייב להיות ככה. אני עוד לא יודעת איך זה יכול להיות אחרת, בסגנון החיים הנוכחי שלנו, אבל אני מחזיקה באמונה שהכל אפשרי.

תגובה אחת בנושא “קו פאיאם”

  1. אהבתי מאוד את הפוסט שכתוב כל כך יפה ומרגש. שמחתי על כל התיאורים הנהדרים של החיים וחגיגות יום ההולדת שעברתם בשנה וחצי האחרונות. בהחלט חוויה יוצאת דופן ומעצימה. אשתדל להנעים לכם את שהותכם בארץ, למרות שזו לא תהיה נחיתה רכה, הן מבחינת תנאי מחייה והן מבחינת מזג אוויר. משפחה מחבקת היא לפעמים שוות ערך לחופש מוחלט של לעשות מה שרק ארצה. מקווה שיהיו חוויות נפלאות גם בארצנו הקטנטונת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s