חודשיים אחרונים בארץ

לעזוב את הבית הייתה חוויה מאוד מטלטלת, לכולנו. רק בראיה לאחור אני מבינה עד כמה. לשחרר כל כך הרבה מהחיים שלי לטובת הלא נודע. הביטחון, היציבות, הנוחות, המוכר; הכל נעלם במחי יד. עברו מאז חודשיים. חודשיים עמוסים כל כך, שכמעט ולא הייתה לי הזדמנות לעצור לרגע ולהבין מה עובר עליי, להרגיש את מה שאני מרגישה. כשחברות שאלו אותי מה שלומי, עניתי בכנות שאני לא יודעת. אני לא יודעת מה שלומי. אין לי פנאי להביט פנימה ולבדוק איפה אני נמצאת מבחינה רגשית מול הטלטלה האדירה שעברתי.

ואולי טוב שכך. לכל דבר זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. אז הייתה העת לשרוד את המעבר, והנה עכשיו הזמן להתבוננות. החודשיים האחרונים האלו היו אתגר אדיר שעמדנו בו בצורה מדהימה. עזבנו את הבית השכור שלנו, בו גרנו שנתיים, מכרנו ומסרנו את רוב רכושנו, ומיד התחלנו תקופה אינטנסיבית של דוגסיטינג: גרנו שבועיים וחצי בדירת יוקרה בהרצליה, עוד שבועיים בבית מפנק ביקנעם, נפשנו 3 לילות בצימר בחד נס, העברנו שבוע נינוח בבית חמוד בבנימינה, 2 לילות אצל ההורים שלי בפתח תקווה סגרו לנו חור של געגועי נכדים, 5 ימים בבית מושלם באבן יהודה סיכמו את תקופת הדוגסיטינג שלנו לעתיד הנראה לעין, ועכשיו אנחנו מקדישים את הזמן המועט שנשאר לנו לפני הטיסה למשפחה וסידורים.

הרעיון הגאוני שלי לעזוב את הבית לפני שעוד היה לנו מושג מתי בכלל נטוס, שלא לדבר על כרטיסים ביד, היה מוצלח משתי בחינות עיקריות. הראשונה, והברורה ביותר, זו הבחינה הכלכלית. בחודשיים וחצי של homelessness, של היותנו מחוסרי בית מבחירה, חסכנו כ-15 אלף שקל! זה סכום אדיר בשבילנו, שישרת אותנו היטב במזרח. אמנם הוצאות הנסיעות שלנו עלו, אבל החיסכון בשכירות, חשמל, מים, ארנונה, אינטרנט הוא מטורף. מה גם שניק התחיל בעבודתו החדשה בחצי משרה מהבית, אז הכנסו כסף וכמעט ולא הוצאנו כסף. מהלך גאוני מבחינה כלכלית, אם יורשה לי לחצרר בחצוצרה של עצמי.

הבחינה השניה בה המהלך הזה שירת אותנו היא בניסיון רב ערך בחיי הנוודות המצפים לנו. זכינו להתנסות "על יבש", כלומר בסביבה הבטוחה והמוכרת של הארץ, עם רכב צמוד, עם הרבה יותר ציוד ממה שנוכל לקחת איתנו למסע. התנסות שלמדנו ממנה כל כך הרבה! למדנו מה קשה לנו, במה אנחנו טעוני שיפור, אילו לחצים וריבים צפויים לנו. למדנו כמה המעברים קשים. כלומר, ידענו שהם קשים, זכרנו זאת מטיולים קודמים, אבל להיות בתוך החוויה, באינטנסיביות של מעבר אחר מעבר אחר מעבר, זה ניסיון יקר ערך. זו הייתה הזדמנות לקבל טעימה של מה שמצפה לנו, טעימה לא כל כך טעימה, אגב.

IMG-20170831-WA0001.jpg
גם גמל שלמה לא טעים

היו לי הרבה משברים בתקופה הזאת. ציפיתי להם, אך הם עדיין טלטלו אותי. זה היה ממש ממש קשה. חוסר היציבות ערער אותנו ובעיקר את הילדים, ואני שינסתי מותניים והקדשתי את מרצי להחזיק אותם מבחינה רגשית, לייצר להם תחושת ביטחון בתוך חוסר הוודאות ובעיקר להיות עוד יותר "עליהם" מכמה שאני בדרך כלל, שזה המון גם ככה. העבודה השקופה הזאת סחטה אותי ברמות. זה נושא שאני צריכה לכתוב עליו דוקטורט, העבודה השקופה של האימהות. זה לא לומר שאין לאבות ולנשים וגברים שאינם ההורים עבודה שקופה, אבל אני רק על עצמי ידעתי לכתוב.

העבודה השקופה מורכבת מכל כך הרבה עבודות קטנות וגדולות, שעשייתן אינה ברורה לעין, אינה נחשבת בהקצאת המשאבים ולרוב איננה מוערכת כראוי. אני מדברת על העבודה המנטלית של להחזיק בראש מה יש לנו, מה חסר, מה צריך לקנות, מה נאכל היום, מה נאכל מחר, מה מצבו הבריאותי של כל אחד מבני המשפחה בכל זמן נתון, מה מצבו הרגשי, האנרגטי, הפיזי, הנפשי; מאות פרמטרים עדינים שאמא מחזיקה בראשה. ניל השתעל אתמול, צריך לשים לב לזה. יולי לא אכלה מספיק פירות וירקות היום, צריך לאזן את זה מחר. הוא צריך יותר זמן משחק חופשי בחוץ, היא צריכה יותר זמן אחת על אחת עם אמא, הוא צריך מקלחת, הוא עדיין לא עשה קקי היום, היא התקשתה להירדם אתמול, צריך לאפשר לה מרחב בטוח לבטא את הדאגות שלה, כמעט נגמרו לו החולצות הנקיות, ועוד ועוד אינסוף מקום מנטלי שתופסת העבודה השקופה.

תוסיפו על זה את העבודה של למצוא/לזמן לנו בתים מושלמים לגור בהם, שיסתדרו בדיוק מבחינת תאריכים, שיתאימו למשפחה עם ילדים קטנים, שיהיו בסביבה נעימה ומעניינת. למראית עין נראה כאילו זה פשוט מסתדר ככה מעצמו, או בזכות המזל. אבל אני כבר למדתי איך היקום עובד ואני לא מוכנה לתת לעבודה שלי להישאר שקופה ומחוסרת הערכה. אני גרמתי להכל להסתדר בצורה חלקה, בצורה מושלמת, בצורה מעוררת הערצה! שני המיקומים הראשונים שלנו במקרה היו בשני המקומות היחידים בארץ בהם יש לעבודה החדשה של ניק משרדים. אמנם זו עבודה מהבית באופן רשמי, אולם היה ערך רב ליכולת של ניק להיות נוכח במשרד, להכיר פנים אל פנים את האנשים איתם הוא יעבוד, כמו גם מעין הסתגלות הדרגתית לכל עניין העבודה מהבית. זה יצא פשוט מושלם בשביל ניק להתגורר זמנית בקרבת העבודה, ולעבור בהדרגה לסגנון העבודה החדש ששינוי החיים העצום שלנו ידרוש ממנו. וזה אני יצרתי! כמובן עם עזרתו האדיבה כתמיד של היקום, הבריאה, האלות, מה שבא לכם. אבל כמו שאומרים, אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו? אני עוזרת לנו. בטירוף.

img-20170917-wa0005.jpg
אני עוזרת לנו

ניק עדיין סקפטי לגבי כל עניין הזימונים והרוחניות שמדיפה מזה, אבל אני כבר לגמרי שם. כל הדברים המדהימים שהצלחתי להביא לכדי מציאות בשנה וחצי האחרונות, שאני רואה ביתר בהירות בזכות הכתיבה והמעקב של הבלוג, אני רואה איך אני גרמתי להכל לקרות. החל מהדבר העצום של היציאה למסע הזה וכלה בדברים הקטנים שכמעט ולא מבחינים בהם. אני עכשיו מבחינה, בכוונה, בהודיה עמוקה, מבחינה בכל השפע שיש לנו, שאני מזמנת עבורנו. מבחינתי הדוגמא המוחצת, שבעקבותיה היה לנו ריב רציני כי איך לעזאזל הוא לא משוכנע בכוחות שלי אחרי דבר כזה?! זו הדוגמא של חד נס.

בתחילת כל שנה, קהילת החינוך הביתי בישראל מתאספת לשבועיים של קמפינג בספטמבר בפארק הירדן. אחרי החוויה הנפלאה של שנה שעברה, היה לי ברור ששבועיים בפארק הירדן, עם הקהילה המדהימה הזאת, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים! אנחנו גם ככה מחוסרי בית, אז לפחות שיהיה בחברה טובה, באוהל על שפת נחל, בהזמנה אישית. אז זהו שלא. ניק החליט, ובצדק, שעבדנו מספיק קשה בשבועות שלקראת עזיבת הבית, ושיהיה לנו מספיק מאתגר חיי הנוודות בארץ, שלא צריך להוסיף לזה גם לינה בשטח, על כל המאמץ וחוסר הנוחות הכרוכים בה. באסה. התבאסתי לאללה, כי חיכיתי לזה עוד משנה שעברה, כי עזיבת הארץ היא גם עזיבת הקהילה הזאת ורציתי טעימה אחרונה מכל מה שאני מוותרת עליו, רציתי פרידה משמעותית. אבל ניק התעקש, ואני כיבדתי את עמדתו וזרמתי. זה הסיפור שאנחנו לומדים בחיים האלה, לא? איך לזרום עם המציאות ומה שקורה בה, לא להיאבק ולכלות כוחותינו. אם זה דורש מאמץ נגד רב, זה כנראה לא הכיוון הנכון בשבילנו. אז הרפתי. אפילו מכרתי את האוהל והמזרונים, בתחושת מחווה רצינית לרצון של ניק.

אבל מתחת לפני השטח עדיין רציתי בזה. רציתי למצוא דרך להיות בחוויה של המפגש המיוחד הזה, בלי המאמץ של הקמפינג. רציתי את ההזדמנות להיפרד מהמקום הזה, מהקהילה הזאת, באופן קליל ונעים, בלי להשקיע את עצמי בתוך ביצה טובענית של כל מה שאני מוותרת עליו. אז ביקשתי את זה. זימנתי את זה, בז'רגון הרוחני שניק סולד ממנו. וקיבלתי יותר ממה שיכולתי לדמיין בעצמי, קיבלתי את הדבר הכי מדויק לנו.

עוד כשהיינו בהרצליה התחלתי להתכתב עם מישהי מקסימה שמטיילת עם משפחתה במזרח, בדיוק כמו שאנחנו מתכננים. היא שיתפה אותי בחוויות שלהם ונתנה לי טיפים מעולים מתוך ניסיונם האישי ויקר הערך. אחרי התכתבות לא מספקת בשל הבדלי שעות וחוסר פניות הדדי, הצלחנו לדבר בטלפון בזמן שהם הגיעו לארץ לביקור קצר. אחרי שיחה אחת הם הציעו לנו לבוא לבקר אותם. הם יגורו בצימרים של אמא שלו בחד נס, ואנחנו מוזמנים לבוא להתארח בצימר שלידם. בחינם. אה, ולמי שעוד לא עשה את הקישור, זה קורה בזמן הקמפינג וחד נס נמצאת מול הכניסה לפארק הירדן. הבנתם? זה לא ייאמן!

אז שינינו תוכניות, הזזנו כמה דברים ונסענו לבלות 3 לילות עם אנשים שמעולם לא פגשנו, שאני מכירה בקושי שבועיים דרך האינטרנט, בצימר בחינם. זו הייתה למעשה הטעימה האמיתית הראשונה שלנו ממה שהמסע הזה הולך להיות, לדעתי. כי זו מהותו; לזרום עם מה שהחיים מציעים לנו, להגיד כן להצעות, להסכים לקפוץ לתוך הלא נודע באמונה פשוטה שזה יהיה טוב. וכמה טוב זה היה! קודם כל, כמו שהרגשתי כבר בהתכתבות ובשיחה שלנו, מדובר במשפחה לגמרי "מהשבט שלנו". בחינוך ביתי, הורות מקרבת, מטיילים בעולם. אחלה אנשים שהיה לנו איתם חיבור נהדר ותחושת חברות מיידית. שנית, הצימר היה מושלם! לא ידעתי למה לצפות מהצעה חינמית כזאת, והופתעתי לטובה בענק. חדר ענק עם סלון ומטבח ופינת אוכל ואמבטיה וחדר שינה נפרד וספה נפתחת בסלון בשביל יולי ועוד ספה נפתחת קטנטנה שנכנסת בדיוק ברווח בין המיטה לקיר בשביל יולי באמצע הלילה ופינת ישיבה מקסימה בחוץ עם ערסל ונדנדת עץ. מושלם. אה, וגם אוכל. אימא שלו פתחה בפנינו את ביתה הצמוד, האכילה אותנו בשלוש ארוחות מעולות ביום, כולל להכין לנו הכל טבעוני בנפרד! אני כותבת ולא מאמינה לעצמי על כל הטוב הזה, כל השפע הזה שמגיע לנו! והילדים הסתדרו מצוין! הילד שלהם קטן מיולי ומיד "נדלק" עליה. הם טיפסו יחד על כל דבר אפשרי, שיחקו והשתוללו והיה ממש תענוג לחוות את הדבר הזה שמשפחות מטיילות מספרות עליו ומחפשות ללא הרף; החיבור הפשוט והמיידי בין ילדים. היה להם פשוט כיף יחד, לשחק וללמוד וללמד אחד מהשניה. טעימה משובחת ממה שהמסע צופן לנו.

2017-09-28 22.20.15.jpg
טעימה משובחת בים

כל כך משובחת שהיא מאפילה על כל עניין פארק הירדן. שזה בעצם בדיוק מה שהייתי צריכה. במקום להגיע לפארק כולי מבואסת מכל מה שאני משאירה מאחור, הגעתי מחוזקת ונרגשת לקראת הבאות. הפרידה הקצרה שהתאפשרה הייתה לי מדויקת. יותר מזה, והייתי נכנסת לרחמים עצמיים, פחות מזה וכנ"ל. דיוק. שוב ושוב אני מגלה שההתמסרות והאמונה בדרך שלנו מובילות אותי בדיוק למקומות הנכונים, ומתאפשר לי להתמלא בכזאת הודיה עמוקה לשפע שאני מקבלת, ולהעריך את עצמי על כל מה שאני נותנת בחזרה ליקום בכל הדרכים שלי. ההודיה מאפשרת לי להנות מהנתינה, במקום להתחשבן עם היקום על כמה קשה אני עובדת וכמה אני לא מוערכת (אמרנו עבודה שקופה?). הנה, אני מוערכת. אני מעריכה את עצמי, ואני דורשת הערכה מקרוביי, ואני מקבלת הערכה מהיקום בדמות כל הטוב שמגיע אליי.

אני אסיים את הפוסט הזה כי הוא כבר נהיה ארוך מדי, ואתחייב כאן לחזור לכתוב בתדירות הראויה להערצה בה כתבתי שנה שעברה, כתיבה ופוסטים שממלאים ומחזקים אותי כיום מבעד לערפילי הזמן. אם לא עבורי עכשיו, אז עבור לוטן של עוד שנה, שאלוהים יודעת איפה ובאיזה מצב אני אהיה כשפייסבוק יזכיר לי את הפוסט הזה של לפני שנה. מה שבטוח זה שהוא ימלא ויחזק אותי אז כמו עכשיו. אמן.

7 תגובות על ״חודשיים אחרונים בארץ״

  1. וואו, זה נפלא! כל כך נהנתי לקרוא ולשמוע על כל החיזוקים שאת מקבלת מעצמך ומהסביבה( "היקום"). זה פשוט משמח ומחזק במעין מעגל חיובי. נשיקות וחיבוק! 😙

    Liked by 1 person

  2. אגב, אני מבינה למה את מתכוונת ב"עבודה שקופה"( גם הסברת. חחח) ואני גם מרגישה שאני מתוגמלת על העבודה השקופה הזאת. הרוגע של הילדים, האמפתיות של ירדן ועוד – זה מבחינתי התגמול. אמנם נהוג לומר ש"לא הכל בזכותי ולא הכל בגללי" – אבל עדיין, חלק כן, נכון?

    Liked by 1 person

  3. מרגש, משמח ומעניין לקרוא אותך. גם התוכן וגם צורת הכתיבה שממש מאפשרת להתחבר.
    צריך אומץ כלכך גדול לשים ככה את מבטחכם ביקום ולקפוץ למים. אני שמחה בשבילכם על החווית המדהימות שאתם חווים (:

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s