על עבודת שורשים

היום יהיה לניק טיפול שיניים, שלאחריו אמור להיות לנו מושג לגבי מתי נוכל להזמין סוף-סוף כרטיסים, ואני חושבת על זה שזה מגוחך שאנחנו מחכים לאישור חיצוני מדמות סכמות רפואית! זה הרי כל כך ההפך מכל מה שאנחנו עושים. אנחנו יוצאים לגמרי מהמסגרת שבה אנחנו כפופים לאיזו סמכות עליונה שתגיד לנו מה מותר ומה אסור ואיך ומתי וכמה. אנחנו יוצאים לחופשי מהתפיסה שיש מישהו חיצוני שיודע מה טוב ונכון לנו, שאחראי עלינו, בטח ובטח מישהו מתחום הרפואה הקונוונציונלית שהפסקתי להאמין בה די מזמן. ועם זאת, אני יכולה לראות את ההגיון שבזה. אני יכולה לראות את התהליך התנתקות שאנחנו עוברים, ואת השלבים השונים בו ואת המקום של כל אחד מאיתנו בתהליך הזה.

IMG-20170806-WA0001
השלב של ניל בתהליך

שבוע שעבר הלכנו למפגש אחרון ומסכם בטיפול. ניק ואני היינו בטיפול פסיכולוגי זוגי/משפחתי/אישי בכל מיני קונסטלציות במהלך 5 השנים האחרונות עם מטפלת בחסד שתמכה בנו כל כך בתקופת החיים האינטנסיבית הזאת של לידות וילדים ועומס ושינויים. קשה להיפרד מהבסיס הזה שענה לנו על כל כך הרבה צרכים, חיזק וחיבר ביננו בתקופות הקשות. קשה לקחת אחריות על התפקיד הזה בעצמנו עכשיו, לדאוג לתחזק את הזוגיות, את המשפחה, כל אחד את עצמו. להתבגר. ניק תהה במהלך אותה פגישה אחרונה למה היינו צריכים לחכות שנה שלמה כדי לעשות את המהלך הזה, ואני חשבתי לעצמי על תהליך ניתוק השורשים שאנחנו עוברים, כל אחד מאיתנו בדרכו הייחודית ובאופנים השונים בהם הניתוק הבא לידי ביטוי.

20160512_195106.jpg
עובדים על הזוגיות בזמן שהילדים ישנים בהונגריה

הטיפול שיניים הזה מסמל עבורי את הדרך של ניק, את האופן המוחשי כל כך בו ההתנתקות שלו באה לידי ביטוי. דווקא במקום הכי כואב, בבסיס הקיום הפיזי שלו, שם הוא בוחר לעקור את הישן, לתת מקום וזמן לריפוי להיכנס עמוק ולשתול במקום הזה שורשים חדשים, שורשים שלו, שהוא בחר, שהוא יוכל לקחת איתו לכל מקום. כמה כאב כרוך בעבודה הזאת, בבחירה הזאת, וניק בוחר לחוש את הכאב הזה בצורה מעוררת הערכה.

IMG-20170807-WA0008
הם גם יודעים להנות בלעדיי!

ואני? באיזה אופן הניתוק הבא לידי ביטוי עבורי? אני חושבת על שורשים רגשיים, נגועים בשליליות, עם התחלה של נמק וריקבון, אותם אני תולשת אחד אחד בגיל פעם שעולים בתודעתי. עקירה כירורגית של רגשות שאימצתי מבחוץ, של עשבים שוטים שהנחתי להם לתפוס שורש באדמת לבי, שהגיע זמנם לפנות את השטח היקר הזה לשתילות חדשות, חיוביות, משמחות, מעצימות. אני עובדת קשה על זה ובוחרת בקפידה אילו מחשבות יזכו להכות בי שורש.

ובמימד החברתי? כאן הניתוק כואב לי במיוחד. אני רוצה להאמין שאין פה צורך בניתוק, שאוכל לשמר את הקשרים עם כל מי שקרובות ללבי. אולי. אולי באמת. ובכל זאת המרחק יעשה את שלו, כמו שאני מכירה אותו וחוויתי אותו עושה שמות בקשרים משמעותיים בעבר. המרחק בלתי ניתן לגישור במידה מסוימת. והלב יצטרך להגמיש את הכבלים המחברים בינינו, אלסטיות מוגברת שתאפשר לי להחזיק בכל מי שארצה ותרצה גם. הנחמה היחידה שלי למול האובדן הפוטנציאלי הזה, כמו בכל שאר הדברים שאנחנו מאבדים במעבר הזה, היא שאני יודעת רק ממה אני נפרדת, ולא מה אני מרוויחה. עדיין אין לי מושג מה צופן העתיד, אבל אני בוחרת להאמין שעל כל הקרבה, כל ויתור, כל קריעה של הלב, אני אקבל פי מאה יותר. אני שומעת רחשי לב מהעתיד, חברות שעוד לא יודעות שאני בדרך אליהן, למלא עבורנו חלל הדדי. אני בדרך. ואני מאמינה. אני מאמינה שהדרך צופנת לי רק טוב. כל הקשיים והאתגרים, כולם שווים את זה. אמן.

IMG-20170801-WA0006
ליצ'י החמוד עליו אנחנו שומרים בהרצליה

2 תגובות על ״על עבודת שורשים״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s