יום אחרון בבית – מסיבת פרידה/מכירת חצר

ההכנות למסע תפסו תאוצה והשתלטו לנו על החיים בימים האחרונים. אנחנו עוזבים את הבית מחר היום ונמצאים במרתון של מיון, סידור, מכירה ומסירה של כל החפצים שלנו. ממבט על, לפני שהתחלנו, ידענו שיש לנו הרבה דברים, בעיקר ספרים ובגדים שלי. אבל רק תוך כדי עבודת הפינוי, נתגלה נהיקף הבלתי נתפס של כמויות הזבל והאוצרות שבית אחד מצליח להכיל. כל ארון אמבטיה מסתיר בחובו מצבורים של תרופות, בקבוקונים, קופסאות. מה עושים עם כל השיט הזה?!

המכירה הולכת ממש טוב. פתחנו איוונט בפייסבוק, מסיבת פרידה ומכירת חצר, שנמשכת לאורך 3 ימים, וזה קורה בדיוק כמו שרציתי ותיכננתי. אנשים מגיעים בטיפין טיפין לאורך היום, אין מצב שיש יותר מדי אנשים ואני לא מצליחה להתייחס אליהם. יש לי זמן לעבור עם כל אחד על כל מיני דברים שאני חושבת שהם יכולים לרצות, ולפטפט על התוכניות שלנו, שאיכשהו אף פעם לא נמאס לי לספר עליהן. וכיף לי שחברים קרובים ורחוקים מגיעים פתאום וממלאים לי איזו פינה נשכחת בלב. וכיף לי שהם לוקחים איתם חתיכות מהחיים שלי, שישמשו אותם בחיים שלהם. פיסות ממני שימשיכו לחיות דרכם.

כל חולצה, כל ספר, כל צעצוע שעוברים לבית חדש ואוהב, ממלאים אותי בהקלה ובתקווה. הכל מסתדר. לכל דבר יש מקום. אני אהובה. דנה המדייקת ניסחה לי היטב את הפחד שביעבע לי בתחתית הבטן לקראת המכירה: " מבינה אותך…", היא כתבה לי, "זה באמת סיטואציה לא פשוטה. לשים ככה את עצמך, את כל כולך. הדברים הכי פרטיים ואינטימים לעיני כל… לראות מול העיניים אם רוצים אותם או לא…" וזו בדיוק ההרגשה! אני שמחה ומודה על כך שכל מי שמגיעה היא חברה טובה ואוהבת, שרוצה לשמור מזכרות פיזיות ממני. זה עוזר לי להרגיש אהובה, לחזק בתוכי את התדר הזה של אהבה וקבלה עצמית, גם לנוכח המעבר החד הזה, שעלול להרגיש כמו דחיה של כל מי שהייתי עד עכשיו, כל מי שאני עדיין בעצם. כי עוד אין חיים חדשים, עדיין אין לוטן חדשה. יש תקופת ביניים, שבה הכל מתערפל לי קצת, ולא ברור מה נשאר ומה הולך, ובעיקר המון המון חלקים ממני מקבלים צו פינוי ואין להם יותר מקום פיזי בחיי, ואני צריכה להשלים עם ההשלה הזאת, שאני קצת כמו נחש וגדלתי ממש הרבה ואני משאירה מאחור את הנשל שלי.

בעבר זו הייתה פעולה שלא יכולתי אפילו לדמיין, להיפרד מחפצים שלי, מהספרים האהובים שלי, מחלקים מהנשמה שלי! מה, פשוט לזחול החוצה מתוך עורי, ולהשאיר אותו שם בחול?! אז זה ממש מקל שיש מי שאוספות חתיכות ממנו/ממני, שיש לו עדיין ערך שנשמר. אז הצמיחה שלי באה לידי ביטוי גם בזה, ביכולת לשחרר את העבר, על אף הקושי העצום שמלווה לו, ולהאמין שהעתיד צופן בחובו כל טוב בשבילי. שתמיד יש לי בדיוק כל מה שאני צריכה ורוצה, כל מה שמשמח אותי נמצא בהישג יד.

חלק מאתגר נוסף בהכנות שלנו היה ללכת לעשות בדיקות דם לכולנו. החלטתי שכדאי לוודא שכולנו בריאים טיפ טופ, ואין כמו גושפנקה ממשרד הבריאות. תשמעו, זו התגלתה כמשימה בלתי אפשרית לתזמן את העניין הזה. כולנו היינו צריכים להיות בצום של 12 שעות. המעבדה נפתחת בשבע, והילדים מתעוררים בחמש וחצי-שש. אני הייתי חולה ועייפה, וכל בוקר אמרתי לניק, "לא היום, אני חייבת לישון עוד קצת". בסוף מצאנו זמן. זו הייתה בדיקת הדם הראשונה של הילדים, שבחיים כמעט ולא ראו רופא, לא כל שכן מחטים… אצל הרבה משפחות מטיילות, יש תמונת מתחסנים לקראת המסע בבלוג. ונראה לי שהיה לי תקוע איפשהו בראש שאנחנו צריכים תמונה כזאת. אז הנה:

WhatsApp Image 2017-07-29 at 10.00.22

יולי הפתיעה אותנו ממש, ועברה את הבדיקה בלי ציוץ. עשיתי לה הכנה מסיבית לפני, שהוכיחה את עצמה בגדול. היא פחדה והייתה אמיצה בצורה בלתי רגילה. אני ממש גאה בילדה המופלאה הזאת שלי! אבל אחרי הבדיקה היא נהייתה מאוד שקטה ונבולה. האחות בדקה לניל את הוורידים, והחליטה שעדיף לחכות חצי שעה לרופאה שתגיע לקחת לו דם. בזמן הזה יולי נזלה לה לאיטה אל הרצפה ופשוט נשכבה שם מתחת לוילון החוצץ. הרמנו אותה בעדינות ואהבה, והשכבנו אותה על המיטה שם. היא הייתה חיוורת כל כך… נתנו לה מים, פירות, עוגיות ופליימוביל (ערכת בדיקות דם מנצחת!), והיא התאוששה במהרה.

20170726_074049
שווה להידקר בשביל זה!

ואז הגיע תורו של ניל. הרופאה ביקשה להשכיב אותו על המיטה, האחות אחזה בזרוע שלו בחוזקה, ואני נזכרתי כמה אני לא אוהבת פרוצדורות רפואיות. יש בהן משהו שמפשיט ממך צלם אנוש, ואת הופכת להיות חפץ בידי הרופאים, לעשות בך כראות עיניהם. שכבתי לידו, וכך יכולתי להניק ולנחם אותו כשהוא התחיל לבכות בכי קורע לב. ממש שמעתי את תחושת הבגידה ביבבות שלו, כאילו הוא לא מבין למה הן מכאיבות לו. אהוב שלי.

אז זה מאחורינו. חוויה שאמנם לא הייתה קלה, אבל בהחלט הרגישה לי שחיזקה את כולנו ונתנה לי אמונה ביכולת שלנו להתמודד עם הכל. ושבוע שעבר בילינו את הבוקר במשרד הפנים, כי מסתבר שילדים מקבלים דרכון ל-5 שנים בלבד אז כבר היה צריך לחדש ליולי הטיילת המהוללת את הדרכון. והמסיבה/מכירה נמשכת עוד יום וחצי, ואז נעבור לשלב הבא בחיינו. שבועיים וחצי בהרצליה. אני מאמינה שיהיה לנו טוב. טוב.

IMG-20170713-WA0002
אחרי בילוי במשרד הפנים בפתח תקווה, חייבים לעצור לאכול בפלאפל אלי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s