שבוע לפני – עוד פחדים ואמונה

המסע לוקח אותי פנימה יותר ויותר, מעמיד אותי מול פחדים קמאיים, בסיסיים, ראשוניים. בראשם הפחד מהלא נודע. אני לא יודעת איך ייראו החיים שלנו בעוד שבוע, כשנעזוב את הבית, כשנעזוב את כל המוכר והצפוי, את השגרה על כל היבטיה הנוחים. אנחנו עוברים לגור שבועיים וחצי בדירה בהרצליה. דירה שצריך לשמור עליה היטב, עם כלב שיקבל טיפול מסור. וניק יתחיל לעבוד בהיקף החדש, חצי משרה. אה, כן, חדשות טובות! אחרי חודשים של חיפושים, חששות שמה שאנחנו מחפשים פשוט לא קיים והרבה אמונה שלי שנמצא בדיוק בדיוק את מה שמתאים לנו; ניק מצא עבודה בהיקף של 50 אחוז ומרחוק. אז אחרי חודש של חופש, כלומר עבודה מרובה בבית, הוא יתחיל לעבוד עוד שבוע, ואני דואגת.

20170714_220953.jpg
עבודה מרובה בבית

לתפעל את הילדים בסביבה הנוחה והמוכרת זה קל. אני יודעת לאן ללכת, מה לעשות, עם מי להיפגש. עכשיו אני נזרקת לסביבה חדשה ולא מוכרת, ומתעוררים בי חששות בהתאם: מה אני אעשה איתם שבועיים וחצי בהרצליה? מלבד שתי חברות, אני לא מכירה שם אף אחד. וזה גם אוגוסט הארור, להזכירכם! החודש הקשה ביותר בשנה למחנ"בים בפרט, ולעולם בכלל. זה מדאיג אותי. אז אני נושמת לתוך הפחד, ונותנת לאמונה להיכנס. אנחנו נהיה בסדר. אני אהיה בסדר. הכל קורה בצורה המדויקת ביותר ולטובתי. אני אהיה לבד במידה לה אני זקוקה כחלק מההכנה למסע. אני אבלה עם חברות במידה לה אני זקוקה לקראת הפרידה הגדולה מכולן.

זה מתחיל לחלחל. אני נפרדת לא רק מבית, שכונה, עיר, מדינה. אני נפרדת מאנשים. חברות טובות טובות קרובות קרובות. חברות טובות טובות קצת יותר רחוקות. חברות של כמעט, כי לא היה לנו זמן להבשיל. חברות שבחרתי בקפידה בשנים האחרונות, אחת אחת ליקטתי אותן והשחלתי למחרוזת סביב לבי. חברות לבי. כמה תחסרו לי. האמונה מבקשת להגיד שללב אין גבולות, הלב אינה יודעת מרחקים ושעות טיסה (כי הלב שלי לפחות זו נקבה). היא יודעת מי בתוכה ומחזיקה בה גם מרחוק, גם בסקייפ ובווטסאפ ובפייסבוק. וללב יש כוחות מיוחדים של משיכה ודחיפה ובריאה של מציאות. הלב תביא אליי את חברות לבי, כל הדרך לקופנגן, או איפה שלא נהיה. אולי אלו לא תהיינה מי שאני מכירה כרגע, אולי הן תהיינה חברות חדשות. אבל האמונה יודעת שאני לא אהיה לבד. שאני אף פעם לא לבד. שאני אהובה תמיד. תודה.

19693831_10156503534920200_6359632257679187745_o.jpg
חברות לבי, אני כבר מתגעגעת 😥

אז הפחד נוכח בי בעוצמה בימים אלו. אבל לשם שינוי הוא לא לבד, הוא לא משתלט וצובע הכל בשחור. האמונה מוהלת אותו באור לבן בוהק, מנחמת אותי. מעניין שאני קוראת לה אמונה. מעניין אילו עוד שמות הייתי יכולה להתאים לה. בריאה. אהבה. אור. יקום. הכוונה. אני. זו בחירה, אני מבינה. הבחירה להאמין בטוב, להתעקש עליו ולא להסתפק בפחות. כל רגע יכול להיחוות כסבל או כאושר, אני מבינה. אני בוחרת, אני מבינה. הכוח בידיים שלי, האחריות בידיים שלי. הקורבנות היא שארית ממסע קודם, אין לי צורך בה. אני בוחרת להשיל אותה מעליי, שאריות של מי שהייתי. אני אשתדל לא לתת לנוסטלגיה להכניס אותה בדלת האחורית, החמקנית הזאת.

2 תגובות על ״שבוע לפני – עוד פחדים ואמונה״

  1. את גורמת לי להאמין בכוח של האפשרות לשאוף ולכוון למשהו… ואז לראות אותו מתגשם. זה משהו חזק מאוד.. שלא כ"כ האמנתי בו עד לאחרונה.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s