חודשיים וחצי לפני: עומס רב

חודשים-שלושה לפני, ואני כבר כל כך רוצה להיות שם, בארץ החופשות. אני כמהה לכך בכל רגע ורגע. חושבת איך יהיה לי, איך יהיה לילדים, איך יהיה לכולנו ביחד. אני מנסה לדמיין את עצמי בתוך זה ושואלת את עצמי אם זה שונה במיוחד? אם אני מאושרת יותר? כי אני מאמינה שהאושר הוא מצב צבירה פנימי שאינו תלוי בגורמים חיצוניים, כמו כמה ניק עובד, איזה נוף נשקף מהחלון, מה הילדים עושים. אבל מצד שני, כל אלה גורמים שמאוד משפיעים על האושר; זמן עם בן הזוג, פניות, תחושת חופש.

אני מניחה שאפשר לבחור להיות מאושרת בכל הנסיבות, ברמה הפילוסופית או רוחנית של העניין. כמו גם לבחור להיות אומללה בכל הנסיבות, לא משנה כמה חיי טובים ונוחים. ועם זאת, יש בזה משהו. בנסיעות, בחופשות, יש משהו שממלא אותי כמו ששום דבר אחר לא. שוב אני מזהה את צורת החשיבה של או-או, או שאני אמורה להיות מאושרת בכל הנסיבות ואז למה בכלל לנסוע, אני צריכה לעבוד על האושר שלי בנסיבות הקיימות, או ששינוי הנסיבות החיצוניות אכן משפיע על רמות האושר ואז מגניב לי ואני אוטוטו אהיה מאושרת לי. והרי אני כבר מלומדת ובקיאה ברזי הגם-וגם!

20170613_180904
גם וגם ❤ תודו שהתגעגעתם לתמונות!

אז גם וגם, האילוץ המחשבתי המורכב של קבלת שתי הנחות סותרות לכאורה ושילובן יחד. אני גם יכולה להיות מאושרת בכאן ועכשיו, זו בחירה שקיימת בי. ואני גם יכולה לחלום על שם. ואולי באמת שם יהיה לי יותר קל להיות מאושרת. ואולי בעצם שם אני אבין לעומק בגוף שהאושר אינו תלוי בגורמים חיצוניים, וכאילו סתם סחבתי את ניק מעבודתו והילדים משגרתם ואת כולנו מחיינו הנוחים, רק כדי לגלות שזה עדיין תלוי רק בי אם אני מאושרת או לא. נו, וגם אם כל המסע הזה יהיה בשביל התובנה הזו, האין זה שווה את זה? האין זו תובנה ראויה לתבנון? נראה.

בינתיים יש את מה שיש, וזה בעיקר עומס רב. המון דברים קורים, דברים טובים ומשמחים שמעידים על צמיחה והתפתחות, אבל זה יותר מדי בשבילי. אני מרגישה את העומס, את הקושי לנשום כמו שצריך, להכניס אוויר עמוק, להתרווח ולהרגיש נינוחה בחיים שלי. כאילו איזו לוטן פעלתנית השתלטה על העניינים, ויש לה דף עסקי לתחזק וסדנאות לשווק ופוסטים לכתוב והרצאות להעביר והודעות לשלוח וחיזוקית להקליט ולפרסם פה ולפרסם שם, לפרסם לפרסם כל הזמן! ואני יושבת מאחורי לוטן החרוצה ורק רוצה קצת שקט, קצת מנוחה. ויש עוד לוטן שיש לה דברים אחרים לגמרי שהיא רוצה שנתעסק בהם! והם דחופים! עוד חודש עוזבים את הבית, צריך לפנות מפה הכל. צריך למיין מה למסירה, מה למכירה, מה שומרים, מה לוקחים איתנו. צריך לפרסם דברים למכירה, צריך לעשות רישיונות לקטנוע, צריך לקנות כרטיסי טיסה, צריך להרים את החלום הזה והוא חתיכת פרויקט כבד! מתי אני אמורה להספיק את כל הדברים הנהדרים האלה?! כי כמובן שיש עוד לוטן, והיא מטפלת בילדים, והיא קובעת לוז שבועי לקבוצת חינוך ביתי של פתח תקווה והולכת למפגשים ומכינה אוכל ושוטפת טוסיקים ומנגבת אפים ומקריאה סיפורים ומשחקת בלגו ולוקחת לגן שעשועים ולנחל ולחברות, וגם היא עמוסה! וגם היא חושבת שמה שהיא עושה זה הכי חשוב, ואין זמן לכל הסחות הדעת האחרות.

20170530_102923.jpg
תכלס, זה הכי חשוב

פפפוווו. אז ככה זה מרגיש להיות בעומס. אני בדרך כלל דואגת שלא יהיו לי יותר מדי חובות, כי אני יודעת שזה לא טוב לי, שאני נוטה לקרוס תחת עומס רב מדי. וגם אם לא לקרוס, לפחות לא לחיות בשלווה שאני זקוקה לה. והנה אני במצב קריטי, כל המערכות פועלות בשיא הכוח ואני רק מבקשת מנוחה. אז אני נחה קצת. כמה שאפשר. ודוחה דברים. כמה שניתן. ועושה מה שמתאפשר. וזה מספיק טוב. זה מספיק טוב לבינתיים. ואולי כדאי גם לבקש יותר עזרה. אני שוכחת את האפשרות הזאת, להיעזר כשקשה.

אבל האור בקצה המנהרה הגיע (או לפחות ככה אני מקווה) בדמות סיום העבודה של ניק. אתמול היה היום האחרון של ניק בעבודה, וזהו, מעכשיו הוא חופשי. עדיין אין לו עבודה חדשה, וזה בדיוק בדיוק מה שהיינו צריכים. שיהיה לו קצת פנאי! שיוכל לנשום ולהתרווח ולנוח קצת! אבל רק קצת, כי כאמור יש את כל העומס שלי, שאני אשמח לחלוק בו. אז מעכשיו ההכנות לחופשה נכנסות להילוך הגבוה שראוי למעמדן, ואני מתפנה להקדיש קצת זמן להתפתחות מקצועית מרגשת: הנחית הורים, העברת סדנאות הורות.

זה מרגש כל כך וגם מפחיד. ביומיום אני בוחרת להתמקד בהתרגשות כי היא מניעה, ולא בפחד המשתק, אבל פה זה בדיוק המרחב לתת לפחד מקום. הפחד מכישלון. איך אני אעמוד מול 6-8 הורים ואגיד להם… מה? אני לא יודעת יותר טוב מאף אחד אחר, ואני לא זוכרת בעל פה את תוכן הסדנה, ומה אם אני אשכח משהו חשוב, או אתבלבל ואני בכלל לא רצינית אני! אני בכלל שרלטנית!

20161008_181253.jpg
שרלטנית בפעולה

אז לא. אני יודעת שלא. אני מאוד רצינית, במיוחד בכל מה שנוגע להורות. זו התשוקה שלי, זו העבודה שלי, זו השליחות שלי, להפיץ את הדרך הזאת! את בדרך הלב המכבדת ילדים, רואה צרכים, מקבלת רגשות, עושה מקום להורה, שמה גבולות בצורה אוהבת. אני מאמינה בזה בכל לבי וחיה את זה בכל רגע ורגע וחווה את הקסם שיש בתפיסת העולם הזאת, את ההשפעה שלה על המשפחה שלנו, על הילדים המופלאים שלי. הפחד חשוב, יש לו מקום, הוא שומר עליי שאהיה רצינית ומקצועית. אבל הוא לא יעצור אותי, הוא לא יערער אותי, הוא לא יגרום לי לפקפק בכל מה שיש לי לתת להורים שרוצים בדיוק את זה, שמחפשים בדיוק בדיוק את הגישה הזאת! אני מוכנה, אני בשלה, אני אמיצה.

3 תגובות על ״חודשיים וחצי לפני: עומס רב״

  1. הי אהובה, כותבת לך כאן כי את כל כך כל כך צודקת.
    החיים זה גם וגם.
    יש את לוטן מנחת ההורים, שעושה שליחות מדהימה בעולם, ובין היתר צריכה גם לשווק (כן, המילה הנוראית הזאת… שאומרת שצריכות להפיץ את השליחות שלנו לכל עבר, ומי שרוצה, שתתפוס)
    יש את לוטן האמא, שחוץ מלגדל בעצמה, גם תומכת פיזית באמהות אחרות, מעודדת ומייצרת מפגשים כדי "שלא תהיה שום אמא בודדה" כדברייך.
    ויש את לוטן הפרוייקטורית, שלקחה על עצמה את משימת חייה (נכון לעכשיו), שמוכנה להעז ולגדול, מעבר לגבולות עצמה…
    וכל הגם וגם וגם הזה, מרגיש הרבה פעמים כמו עומס אחד גדול ושוקע…
    אבל האמת היא שזה בסהכ פנים שונים של אותו הדבר. של השליחות שהנשמה שלך באה להגשים בעולם הזה. ושהכל קשור להכל, ופועל יוצא של אותו הדבר, רק באופנים שונים.
    ומצד שני, גם, כמו שכתבת, החיים הם החיים, מלאי פרטים קטנים ודרמות יומיומיות, במיוחד כשמגדלות ילדים קטנים.
    תחושות של אושר ומלאות, ותקיעות ושקיעה מתחלפות ומבלבלות.
    והאמת, האמת נמצאת בדיוק במקום המפגש הזה, בין השליחות וההגשמה, לבין החיים עצמם.
    החד פעמיות של הרגע. בין לחיות את מה שקורה עכשיו ולתת לעצמי להיות בו לגמרי, לבין להבין איך מה שקורה משתלב בתוכנית הגדולה.
    בהצלחה לנו 🙂

    אהבתי

    1. אהובה שאת ❤
      איך את תמיד יודעת לכתוב לי בדיוק את מה שאני צריכה לשמוע! עודדת אותי מאוד!
      תודה רבה רבה שאת בחיים שלי, מלווה אותי, רואה אותי, אוהבת אותי ❤

      אהבתי

  2. איזה יופי. זה נשמע לי כמו המון דברים נהדרים, סליחה שיוצא לי להגיד עליהם משהו אנמי כמו "כל הכבוד" אבל אני מאוד מעריכה את פועלך ואת ההשראה שאת נותנת לי!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s