4 חודשים – פחדים ואמונה

ככל שהטיול מתקרב, מפלס החרדה עולה. עוד 4 חודשים זה קורה ואני מתעוררת בלילות מסיוטים. ואני חוששת בימים מתרחישי אימה. זה מזכיר לי את התקופה של אחרי לידה, שבה רמת החרדה גבוהה באופן טבעי, וכל היום רצות לי בראש דרכים יצירתיות בהן נוכל כולנו למות, להיפצע, לקבל נכויות מגוונות. אז זה טבעי? כנראה שכן. אני עומדת בפני שינוי חיים עצום (שוב ההקבלה ללידה רלוונטית) וזה פאקינג מפחיד! אני לא יודעת מה יהיה, אני לא יודעת איך זה יראה, איך זה ירגיש, איך נתמודד. זה לא הכל דבש. יהיו גם מיטות לא נוחות, וג'וקים במקלחת, שלא לדבר על מים קרים, ונסיעות ארוכות פלוס בחילות, וילדים שאין להם מה לאכול במסעדה הזאת, ומשעמם להם ברכבת, ומתגעגעים למשפחה וחברים, והכל עליי! ואני על ניק, וניק חזק, ואני חזקה והילדים חזקים ואנחנו יכולים לעמוד בכל מה שהחיים יזרקו מולנו, והם יזרקו כי זה חלק מהחיים. אבל הכל במידה שאנחנו מסוגלים לה, ובתזמון הנכון לנו. פחד ואמונה מתערבבים להם זה בזו, יוצרים קולג' מרהיב של הפכים משלימים ויש מקום לכולם בתוכי, כי לפעמים אני גדולה ורחבה כמו האוקיינוס, וגם עמוקה ושקטה, וכשהפחד מגיע, אני מצליחה להיות מודעת אליו ואני אומרת לו "שלום פחד", והוא מתבייש ונחבא לצללי תודעתי, ואני מזמינה אותו לצאת לאור, אני אמיצה נורא ולא מפחדת מהפחד, אבל לפעמים כן מפחדת ושמחה שהוא בורח ונושמת עמוק למלא את החלל שהוא השאיר, שלא יספיק להתמלא בפחד חדש, כי די כבר, כמה אפשר לפחד?!

=20170304_121440.jpg
לא מפחדות מהפחד

אני מפחדת ממלא דברים עכשיו. הפחד הכי גדול אולי זה שכל זה טעות אחת גדולה ובכלל לא מתאים לנו טיול כזה, אורח חיים נוודי זה למשפחות מגניבות יותר או משוגעות יותר, כאלו שעושות יוגה כדרך חיים ויש להם רסטות, ואצלנו רק ליולי יש רסטות וגם זה בטעות, ואני עשיתי יוגה פעם אחרונה בהריון וזה היה מזמן, וזה בכלל לא בשבילנו! אנחנו לא יודעים למה אנחנו נכנסים, הבדידות תכריע אותנו, הילדים ישגעו אותנו, לא נעמוד בזה כלכלית, זה יהיה מעייף מדי. תאמינו לי שכל אחד כזה אני יכולה לפתח לפסקה שלמה, אני פשוט חוסכת מכם. כרגע, אולי בהמשך אני אצטרך לחפור על זה עוד. ומה עם מחלות? הרי נהיה חולים. סביבה חדשה לגמרי, וירוסים שהמערכות שלנו לא מכירות, יהיה כיף! שלשולים, הקאות, קדחת. כל אלה יהיו מנת חלקנו, זה חלק בלתי נפרד מהבחירה הזאת. ומזה לא בא לי! החיים מספיק קשים. לא, זה מפעם, זה כבר לא שייך. החיים קלים. החיים הם מה שאנחנו עושים אותם. הקלות או הקושי תלויים בתודעה שלנו. אבל לצאת לחיי קלות עם תודעה של קושי, זה לא מתכון מבטיח. נשימה עמוקה. הכל בעבודה, הכל בתהליך. 4 חודשים וזה קורה. ואולי כל המסע הזה, מטרתו היא שינוי התודעה הזה בדיוק? לא הקדשתי הרבה מחשבה לסיבות הנסתרות להחלטה הזאת. קיבלתי אותה מתוך אמונה במה שזה לא יהיה שמכוון אותי, ופניתי מיד להיבטים המעשיים של הוצאת מסע כזה לפועל, לא הבטתי יותר מדי לאחור לנסות לברר מה מניע אותי. אז הנה עוד קצה חוט לפוסט חדש, אולי אמשוך בו אחר כך. עכשיו אני צריכה לנוח מפרץ הכתיבה ששטף אותי.

3 תגובות על ״4 חודשים – פחדים ואמונה״

  1. חחח מהקצת שאני מכירה אתכם דווקא נראה לי שמתאים לכם! הרסת עם היוגה והראסטות! 😂
    מאחלת לכם להתגבר על הקשיים שיהיו, זה נכון, הם חלק מהחיים ומהמסע, המון בהצלחה! 💛💚💛

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s