4 חודשים – התרגשות מדוכאת

4 חודשים. 4 חודשים בלבד. זה הזמן שנשאר. רגע לפני שיתחיל סחרור של סידורים לקראת עזיבת הארץ והמעבר לחיות בארץ החופשות (זה השם המושלם שיולי נתנה למהלך הזה – vacation land), אני בשקט עם עצמי ועם המחשבות שלי ועם החששות והפחדים ועם ההתרגשות המדוכאת. אני עדיין לא נותנת לעצמי להתרגש מכל העסק הזה, זה קטע כזה. משהו בי מאוד עצור בכל הנוגע לשמחה והתרגשות, היכולת לשמוח ולהתרגש ממשהו מרגישה מצומצמת. זה קיים בי, אני יכולה להרגיש את הכנפיים הקטנות של ההתרגשות הולמות בתוכי, בלבי, מבקשות לפרוץ בשמחה וריקודים. אבל הלב קשה, כבד, סגור, צונן. אין בו מקום לשמחה מתפרצת. זה אסור, זה לא מקובל, ככה לא מתנהגים. אלה הקולות בגילאים הצעירים. אחר כך זה מופנם לכדי ציניות ארסית: זה מטומטם, זה מזויף, זה בזוי, זה ריקני. ועכשיו אני מבקשת להשתחרר מהקולות האלה. אני מבינה מאיפה הם באו, אני רואה את כוונותיהם הטובות להגן עליי מפני אכזבות, מבוכה, כאב. אני בשלה לשחרר אותם, אני לא זקוקה להם יותר. אני יכולה לעמוד באכזבות, מבוכה, כאב. תמיד יכולתי, זה הרי מה שעשיתי כל חיי. החיים של כולנו רצופים בכאב, אין דרך להתחסן נגד זה. הדרך של להנמיך ציפיות, לא להתרגש, לא לשמוח, לא להרגיש – זו דרך לאבדון, דרך לדיכאון, דרך למוות פנימי וקיום ריקני בתוך גוף סובל. לא עוד. זה לא חייב להיות ככה, זה לא צריך להיות ככה, אני לא צריכה לחיות ככה! אני יכולה להתרגש! אני צריכה לשמוח, אני חייבת לחיות במלוא העוצמה! כי החיים הם עכשיו, הם ממש ממש עכשיו. וזו אמנם אחת הקלישאות הגדולות, אבל בסטייט אוף מיינד של התרגשות, למי אכפת? מותר לי לכתוב מה שבא לי. החופש הזה הכרחי לי.

20170411_165017.jpg
החופש הזה הכרחי

המחשבות על מי קורא ומה זה אומר עליי, בייחוד אלה שקשורות בעתידי המקצועי, ממש מגבילות אותי. פתאום הפכתי למנחת הורים, מין משהו רשמי כזה שצריך להתנהג בו בהתאם, ולכתוב הכל בצורה מקצועית ומאופקת, והנה פתחתי דף עסקי ואני כותבת פוסטים שיווקיים ועולה לי בחילה קלה, כי מה לי ולשיווק? כן, אני יכולה להיות מצוינת גם בזה, כמו במיליון ואחד דברים אחרים שיש לי פוטנציאל אדיר בהם. אבל אני אלרגית לשיווק! אני שונאת שמנסים למכור לי משהו, זה מעורר בי את הרצון הנגדי, אם יורשה לי בכל זאת להשתמש במונח מקצועי… אז נכנסתי לבלבלות סביב העניין העסקי-שיווקי. אני לא יכולה לפעול בעולם באופן לא אותנטי. גם אם זה נשמע מתנשא או לא יודעת מה, ככה אני מרגישה. אני חושבת שכדי להצליח לתפקד בתחום העסקי, אני חייבת להישאר מחוברת למוטיבציה הראשונית המקורית. אני רוצה לעזור לאנשים. אני יכולה לעזור לאנשים. אני יכולה לעזור להם בתחומים שבוערים בי, בהורות, בזוגיות, בהתפתחות אישית, בחינוך ביתי. אני רוצה להפיץ את הדרך האחרת לעשות דברים, את מה שנמצא בקצוות של מה שמקובל, להגביר מודעת לאפשרות של לעשות דברים אחרת, לתת פרספקטיבה של נורמה לכל אותם דברים שאחרים עלולים לגרום לנו להרגיש מוזרים לגביהם. נשיאת תינוקות, הנקה לפי דרישה, הנקה בציבור, לינה משפחתית, ילדים חופשיים, ביטחון בילדים, להכניס דברים קטנים לפה, להיות מלוכלכים, לאכול עם הידיים, לקפוץ על המיטות, לא להעניש, לדבר בצורה מכבדת, להניק מאה פעמים בלילה, להרים על הידיים, תמיד להיענות לתינוק בוכה, תמיד להתייחס לילד בוכה, לא להכריח לתת נשיקה לדודה. טוב, חפרתי מספיק. על מה בכלל רציתי לכתוב? עוד 4 חודשים. זה מתקרב וזה מפחיד. פוסט הבא על מפלס החרדה שלי.

3 תגובות על ״4 חודשים – התרגשות מדוכאת״

  1. מדהים לוטן, חלמת והגשמת. כל כך הרבה אנשים (כולל אני, לצערי) לא עושים זאת. בראבו, זה מה שיש לי להגיד. וכמובן תודה על השראה והכוונה מתמשכת. 😚

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s