הכנות למסע משפחתי

כבר זמן מה אני רוצה לכתוב פוסט עדכון על סטטוס החלום, וחצי שנה אחרי שהתקבלה ההחלטה והוקם הבלוג זה זמן מצוין. החלום המדובר הוא מסע משפחתי מסביב לעולם, הפיכת החיים שלנו לחיי חופש, נוודות. לעזוב את הבית, למכור את כל הרכוש שצברנו במהלך חיינו, להיפרד מהמשפחה והחברים היקרים שלנו, לנופף לשלום למדינת ישראל הקטנה והלוחצת, ולצאת לחופשי! למהלך כזה יש כמה אספקטים ואני אתייחס לכל אחד בנפרד, למען הסדר הטוב.

כלכלית:
"רק לעשירים יש את הפריבילגיה לטייל בעולם", האמנם? אנחנו בהחלט לא עניים, אבל גם לא עשירים. אני מעריכה שאנחנו במצב דומה למשפחות רבות בנוף הישראלי, רואים את המינוס לעיתים קרובות מדי, יוצאים ממנו מדי פעם עד להוצאה הבלתי צפויה הבאה, שלא מאחרת להגיע. אז המון כסף אין לנו, אבל גם אין לנו חובות, שזה יתרון משמעותי. לעומת זאת יש לנו משכנתא על דירה שאנחנו לא יכולים לקבל עליה שכירות, וזו הוצאה שצריך לקחת בחשבון ולהוסיף לכל הוצאות הטיול המשוקללות.

ומה הן? בוא נראה.
ביטוח נסיעות למשפחה של 4 נפשות: 200$ לחודש
מחייה במזרח: 1,000-2,000$ לחודש, 50-150$ ליום
טיסות ונסיעות: 2,000$ בטח לא כל חודש
בגדול, טיול של שנה בישראל אמור לעלות כמאה אלף שקל למשפחה, 8,000₪ לחודש. הכל בערך, ותלוי בכמה ומה ואיך נעשה, אבל זו התמונה הכללית שקיבלתי מהמחקר שעשיתי. נעגל את זה לעשר אלף בשביל הוצאות בלתי צפויות ואנחנו מגיעים לסכום מלחיץ ממש! איך אנחנו אמורים לנפוש עם הוצאות כאלה? התוכנית היא שניק ימצא עבודה מרחוק, גמישה בשעות, שמשלמת כמאה דולר לשעה, ואז לפי החישוב הזה הוא יצטרך לעבוד כ-20 שעות בחודש, 5 שעות בשבוע. אוקיי, עכשיו זה נשמע יותר מציאותי. ואם הוא ימצא עבודה שמשלמת רק 50 דולר לשעה? אז גם 10 שעות עבודה בשבוע נשמע לא רע בכלל, בהחלט ביחס למה שקורה עכשיו, שזה 36 שעות בשבוע ועוד ב-80٪ משרה.

כי זו בעצם המטרה העיקרית של השינוי העצום הזה בחיינו; שניק יעבוד פחות. הרבה פחות. ויבלה איתנו יותר. וכמובן שלבלות עם ילדים קטנים כולל בעיקר הרבה עבודה מסוג אחר, קשה ומתסכלת ברמות אחרות, שאני עושה בעיקר לבד כיום, אבל אנחנו עדיין אופטימיים כי בלונדון הייאוש נעשה יותר נוח ואנחנו טסים לתאילנד אז בכלל!

IMG-20140126-WA0002
אין ייאוש בעולם

רוב המשפחות שמתכננות שנה הפסקה מהמירוץ כדי לטייל מסביב לעולם (אם בכלל אפשר למצוא רוב בקבוצה כה מורכבת מאינדיבידואלים), חוסכות סכום כסף נכבד במשך שנה של הכנות לקראת הטיול. וכך תכננתי גם שנעשה. אבל תוכניות לחוד ומציאות מנוהלת-כלכלית-גרוע לחוד, חצי שנה לתוך ההכנות ולא חסכנו גרוש. האם ניתן לדבר כזה להרתיע אותנו? הל נו! כסף שמסף! נחייה מאהבה! ועבודה… אבל הרבה פחות עבודה ממה שהיינו צריכים בארץ.

אז זה היה החלק הכלכלי של תכנון מסע שכזה, והוא החלק הקשה היחיד עבורנו. עכשיו לחלקים הקלים יותר, לפחות בשבילנו. נתחיל מהקל ביותר:

הילדים:
"איך מוציאים את הילדים מהחיים שלהם ככה פתאום באמצע החיים? הרי יש להם חברים, פעילויות, הרגלים… ואיך מסתדרים איתם כל יום כל היום?!" אז לנו יותר קל כי אנחנו כבר מראש בחינוך ביתי, אז אין הסתגלות לנוכחות הילדים בחיי היומיום ואין עזיבת מסגרת. אבל יש חברים ויש פעילויות ויש הרגלים ויש את החיים שלהם, ואין לזלזל בהם ובקשיים הצפויים להם. עם זאת, אנחנו נמצאים בנקודה בחיים שבה זה הכי קל שיהיה לשלוף את הילדים מהחיים הנוכחיים, וזה, אגב, נכון לכל נקודה בזמן שאתם נמצאים בה. עכשיו זה הזמן הכי נכון. אבל חזרה לילדים שלנו. יולי בת חמש וניל בן שנה וקצת. לניל עוד אין מי יודע מה הרגלים וחברים ופעילויות, אז לכל מקום אליו נודד הציצי הוא ידדה אחריו בשמחה.

אבל יולי כבר גדולה. והקושי העיקרי עבורה יהיה הפרידה מהמשפחה המורחבת. יולי מאוד קשורה לסבא וסבתא, רואה אותם כמעט כל יום. אני בונה על זה שיבואו לבקר פעם-פעמיים בשנה. אבל מבחינת חברים, הנסיבות מקלות במיוחד. אנחנו בתקופה בה כל החברים הקרובים ביותר של יולי עברו במהלך השנתיים-שלוש האחרונות לגור רחוק, אז היא רגילה להתראות איתם הרבה פחות. בזמן הזה לא נוצרו אף חברויות חדשות לפצות עליהם, אז למעשה מבחינה חברתית אני לא תולשת אותה משום דבר משמעותי במיוחד. זו הקלה. גם מבחינת פעילויות יולי מקלה לי על החיים. אם בשנה שעברה עוד היו לנו שני חוגים בשבוע ומפגשים קבועים פחות או יותר, השנה יולי החליטה שהיא לא מעוניינת בחוגים, וחרף ניסיונות חוזרים ונשנים, היא פשוט לא בקטע. ואני מכבדת את הבחירה הזו. אז גם אין פעילויות קבועות שהיא עלולה להרגיש שהיא מחמיצה.

ומה לגבי הרגלים? יולי ילדה נוחה וסתגלנית מהבחינה הזו, וכל מה שהיא באמת זקוקה לו יבוא איתנו, שזה בעיקר אנחנו. בתור משפחה מקושרת מאוד, אנחנו הם הבית של עצמנו, בטח ובטח של הילדים. נביא איתנו כמה צעצועים וספרים אהובים, וזה יעזור לתת תחושת ביטחון בשינויים הצפויים. אבל יולי ילדה שטסה כבר המון, וזו כבר הפכה לאהבה גדולה שלה, בדיוק כמו שלנו. היא אוהבת שדות תעופה וטיסות, היא רגילה להתמקם בנוחות במלונות או בתים זמניים, לאכול בחוץ, לחוות תרבויות שונות, להכיר אנשים חדשים. והיתרון הגדול ביותר עבור יולי הוא השפה. יולי דוברת אנגלית שפת אם, כך שיהיה לה ממש קל להסתדר בכל מקום בעולם, לתקשר עם רוב המשפחות והילדים שנפגוש. גם העברית תשרת אותה במפגשים עם משפחות ישראליות, ואולי אפילו הרוסית.

IMG-20140128-WA0000
יולי בתאילנד בפעם הראשונה

אז הילדים יהיו בטוב. מה עוד נשאר? התחום החברתי עבורנו ההורים.

חברתי:
זה היה אחד החששות הגדולים שלי מפני מהלך כזה. אני אוהבת חברה, אני קשורה לחברות שלי, המשפחה חשובה לי, קהילתיות תורמת לי לרווחה, איך עוזבים את כל זה לטובת הלא נודע? אז בדיוק כמו יולי, גם החברות הכי טובות שלי עברו לגור רחוק, במקרה אלה האימהות של החברות הכי טובות של יולי… לאט לאט השבט שבניתי בתקופה של ראשית ההורות, לא התפרק, אבל כן התפזר והתרחק. והמרחק הזה מורגש היטב וחסרונו של שבט בחיי כרגע כואב לי. אבל למעשה גם מכין אותי בדיוק למסע הזה! אני מאמינה שלא יצרתי לי שבט חדש בדיוק בגלל זה. כי אני יודעת כבר שאני יכולה להקים לי קהילה, שזה רק עניין של רצון. והנה אין רצון. יש צורך, והוא מקבל מענה בכל מיני אלטרנטיבות, וימשיך לקבל מענה גם במסע. כי משפחות מטיילות הן קהילה אחת גדולה ומפוזרת, ומוצאות אחת את השנייה בכל חור נידח בעולם. ואני מאמינה שאני אמצא את מקומי בעולם הגדול והרחב הזה, ואכיר אנשים מופלאים וחברי נפש שלא ידעתי שחיפשתי.

נשארה המשפחה. זה יהיה קשה. אני בתהליכי התרחקות מהמשפחה שלי כבר שנים וזה לא קל. היינו מאוד קרובים והייתי תלויה בהם בכל כך הרבה דרכים, וזה היה נוח ונעים ומוכר. אבל גם הייתי צריכה להתרחק ולמצוא את עצמי ואת הקול שלי, להקים משפחה מדי, לנסות להסתדר בלעדיהם. וזה תהליך ארוך, עם המון צעדים אחורה בין הצעדים קדימה. אני מתרחקת וחוזרת, מתרחקת ומושכים אותי חזרה. אבל אני יודעת שהצעד הזה הוא הכרחי לי, שזה חלום שאני משתוקקת להגשים בכל מחיר. וגם עוזר לי שהיה בינינו משבר אמון רציני לפני כמה שבועות…

פחדים:
מלבד האספקטים הללו, יש עוד מיני פחדים חביבים שצצים ועולים ומלווים את התהליך שאני עוברת לקראת הנסיעה. הגדול שבהם חייב להיות הפחד שהחלום יתנפץ לי בפרצוף, שאני אגלה שזה לא בשבילי, שזה לא כיף, שזה לא נפלא כמו שדמיינתי את זה מהארץ. שזה יהיה לי קשה מדי, שניק ואני נריב המון, שלא נעמוד בזה כלכלית, שיהיו ענייני בריאות, שיהיה לנו בודד, שנתגעגע לבית. בטח יבקרו אצלי עוד פחדים ככל שהמועד המשוער יתקרב, אבל זה מספיק בשבילי לעכשיו.

אז אלה היו בגדול הדברים שמעכבים אותנו, בצורה כזו או אחרת. בפוסט הבא אני אפרט קצת יותר על איך אני מדמיינת שהחיים שלנו יראו במהלך המסע הזה. נראה לי שיהיה מעניין לקרוא את זה כשאנחנו כבר שם ולשחק במצא את ההבדלים.

3 תגובות על ״הכנות למסע משפחתי״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s