ערב רע

במהלך היום אני בדרך כלל ממש בסדר, אני מחזיקה את עצמי ואת הילדים, אני סבלנית ויש לי כוח והכל זורם חלק יחסית. אבל בשעות אחהצ והערב כמעט תמיד נגמר לי, וזה הזמן מבחינתי שבן זוגי אמור לקחת על עצמי את התפקיד, להגיע עם כוחות מחודשים ולתפקד עם הילדים באופן מיטבי, כדי לאפשר לי לנוח. אבל לפעמים זה לא קורה. לפעמים הוא חוזר עצבני אחרי יום קשה וחוסר הסבלנות שלי מלבה את שלו ונותן לו לגיטימציה להתנהג בצורה לא מיטבית. היום היה יום כזה, ואני עדיין מנסה להבין איך הכל השתבש לנו כל כך.

השתבש זו מילה עדינה יחסית למה שקרה… שנינו צעקנו על הילדים, צעקנו אחד על השנייה, האנרגיה השלילית בבית עלתה על גדותיה. זה היה ממש נורא. אז אחרי שגמרתי לכעוס עליו, שאיך הוא מעז להיות אנושי בזמן שתורי להיות אנושית, ואחרי שגמרתי לרחם על עצמי, על כמה קשה עבדתי כל היום ואפילו בשעה היחידה שיש לי לעצמי אני לא יכולה לקבל שקט, אחרי כל אלה הבנתי כמה דברים חשובים. מסוג הדברים שאני כל פעם מבינה מחדש, כל פעם ברמה אחרת.

הבנתי שאני המצפן ההתנהגותי של המשפחה, אני מערכת הוויסות הרגשי של הבית. כשאני בטוב, כולם בטוב. אבל כשאני עצבנית, עייפה, רגיזה, אז כולם סובלים. אני מחזיקה את האנרגיה של כולנו, וזו אחריות כבדה. זה מכריח אותי להיות המבוגרת האחראית כל הזמן, ולא בא לי! כמה פעמים במהלך היום בא לי לוותר, בא לי לצעוק "נמאס לי, אני מתפטרת!" אבל אין להתפטר מהתפקיד הזה. ואני מוצאת את עצמי נדרשת להתבגר ולקחת אחריות, וזה לא קל. וזה המסע האמיתי של ההורות, להפוך לבוגרים. ולהיות בוגר זה לטפל ולדאוג לילדים שלי, למשפחה שלי, לבן זוגי ולעצמי, ממש לא בסדר הזה. כי אין סדר, זה בבת אחת. זו מיומנות ג'ינגול אדירה שלנו הנשים, מחזיקות האנרגיה הפנימית והחיצונית.

בחזרה להיום. התגברתי על האכזבה מהמצב ושינסתי מותניים ועברנו את הערב הזה עם מעט קורבנות יחסית. זה לא היה יפה ואני מקווה שזה לא יחזור על עצמו, ועכשיו הזמן להפיק לקחים. לקח ראשון הוא לשים לב למצב של ניק. הערת שוליים: על אף הנטייה להשליך את האחריות החוצה, אני בכוונה משתדלת שהלקחים האלה יהיו שלי. כי מה שבאמת רציתי לכתוב זה שניק צריך להודיע לי כשהוא במצב רוח רע. אז כן יש מקום לכך שהוא ייקח אחריות בשביל עצמו, אבל העבודה שלי היא בשביל עצמי והיא עליי. אני לא יכולה לשנות אף אחד אחר. לקיחת אחריות אמרנו.

לקח שני, לא להישאר בשאננות העייפה שלי כשאני מבחינה שהעניינים מסלימים. יכולתי לעצור את הקטסטרופה הזאת בתחילתה, ולמנוע פגיעות מיותרות נוספות. אבל הילדה הקטנה והפגועה שבי הייתה על ההגה ולא רציתי לקחת אחריות, רציתי לכעוס עליו ולהראות לו כמה הוא נוראי וזה היה קטנוני ומרושע מצדי. זה היה מהרגעים הנדירים וקורעי הנשמה בהם אני מרגישה שמישהו פוגע בילדים שלי ואני עומדת מהצד ולא עושה כלום כדי להגן עליהם.

והכי חשוב, אמפתיה לעצמי. לא ידעתי שככה זה עומד להיות. הייתי פגועה וזה האפיל על שיקול הדעת שלי. הייתי עייפה, מותשת, חסרת אנרגיה. היו לי ציפיות אחרות, התאכזבתי. עשיתי כמיטב יכולתי. המיטב הזה לא היה מספיק, אפילו לא קרוב, אבל כל שאר הטוב שאני עושה בדרך כלל מפצה על מעידות כאלה. מותר לי להיות אנושית. מותר לי להיכשל. מתוך טעויות לומדים, כמו שיולי יודעת להסביר לנו. זה בסדר, באמת שהיה לי חרא של יום.

 

20161031_183744.jpg
הייתה אמורה להיות פה תמונה של ניל מורח על עצמו קקי, אבל אני חוסכת מכם את התענוג המפוקפק שחוויתי היום… קבלו במקום תמונה של משפחה מאושרת ביום אחר ומקום אחר…

תגובה אחת בנושא “ערב רע”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s