מנוחה

מנוחה זה חשוב. אבל לא מנוחה מהוססת, שכל הזמן לא נעים לה מבן הזוג שנמצא עם הילדים כבר שלוש שעות, או מהכלים בכיור, או שלל המתלות שמרכיבות את חיינו. מנוחה אמיתית שאני מפרגנת לעצמי באמת. מנוחה שבה כל הגוף רפוי, הנשימה רגועה, אין מתח, אין דריכות, אין דאגה. החלטתי לכתוב כל יום אז אני כותבת ומה שיוצא זה לספר על מנוחה כזאת שהייתה לי היום. אחרי ששיחקנו קצת במיטה, יולי החליטה להשכיב אותי לישון באמצע היום. היא כיסתה אותי בשמיכה ושרה לי שיר ערש, יצאה מהחדר וסגרה את הדלת. ואני שכבתי שם וישר עבר לי בראש שאני חייבת לקום, כי ניק היה איתם כל הבוקר וזה לא פייר, וסתם הרגשה כללית שזה לא לעניין עכשיו לנוח, מה זה קשור? אבל אחרי רגע החלטתי, למה לא? אם ניק צריך אותי, הוא יודע איפה למצוא אותי. לא יקרה כלום אם אני אנמנם כמה רגעי חסד שיתאפשרו לי. וההסכמה הזאת לתת לעצמי באמת לנוח, ההרשאה להרפות הכל לתוך המיטה בלי ציפייה להירדם, בלי משך זמן אופטימלי שלעולם לא מתקבל, הן עשו את ההבדל. נחתי. פשוט שריתי במנוחה. הרבה פעמים כשאני הולכת לנוח באמצע היום, זה כרוך בהתארגנויות מיוחדות. צריך שניל יישן במיטה, צריך שיהיה חושך מוחלט בחדר, צריך שיולי תראה יו טיוב ושיהיה לה מים ומשהו לאכול ואור דולק בשירותים. ועד שאני מגיעה לשכב במיטה הראש שלי מתמלא במחשבות ואני לא נרדמת, אלא רק מחשבת כמה דקות הוא כבר ישן, כמה זמן סביר שנישאר לי לישון, האם שווה לי בכלל לנסות להירדם. אין הרפיה, אין נינוחות, יש לחץ ומחשבות. אז חווית המנוחה היום היתה שונה, ואני מקווה ללמוד ממנה וליישם לפעמים הבאות. בלי ציפייה לישון, בלי תוכנית מחושבת של דקות, פשוט לנוח.
לא יצירת מופת בשום קנה מידה, אבל העיקר שכתבתי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s