עסוקה בעצמי

אחרי כמה ימים עמוסים חברתית, סוף סוף אני מוצאת את עצמי לבד לרגע, לתפוס נשימה ולנסות להוציא משהו בכתיבה. כשאני עסוקה ואין לי רגע לעצמי, הכתיבה היא אחד הדברים שנזנחים, וחבל. אני רוצה ללמוד לעשות זמן לדברים האלה שממלאים אותי, ללמוד לשים את עצמי ואת הצרכים שלי בסדר העדיפויות. אני באמת רוצה לכתוב עכשיו, אבל העייפות מכריעה אותי. הלכתי לישון בשתיים בלילה יומיים ברציפות. שיחות עמוקות לתוך הלילה הן אחת האהבות הגדולות שלי, והן שוות את המחיר הכבד. אבל בואנה הוא כבד!

כשאני נמצאת בקרבת אנשים, אני תמיד אבחר להיות בחברתם. לקחת פסק זמן לעצמי זה משהו שפשוט לא קורה כשיש אלטרנטיבה חברתית אחרת. זה מצריך איזון, הרגעה. אני לא אפסיד שום דבר אם אהיה לבד. להיפך, אני ארוויח את עצמי. זה טוב לקבל תזכורת לגבי החשיבות של זה, ולהבין שזה רלוונטי גם לילדים, הרי גם הם מתעייפים מלהיות עם חברים יותר מדי. לשים לב לא להעמיס על עצמנו יותר מדי עכשיו בחגים. ולקבל את זה שגם אם העמסנו, זה בסדר. זו תקופה קצרה ואנחנו ננוח בקבר. בעצם הכל בסדר, תמיד. אני יודעת גם את זה ושמחה על התזכורת, או בעצם על הנוכחות של זה בתודעה שלי. הכל בסדר, נשימה עמוקה. הכל חלק מהתוכנית, נשיפה איטית וארוכה.

img-20161002-wa0000.jpg
לניל יש תוכניות עבור ליזי

הרגשתי היום שאני מזניחה את הילדים בתקופה האחרונה. זה התעורר למול השוואה חיצונית, כמובן. חברות שלי משחקות עם ילדיהן בכל מיני משחקים שעוד לא חשפתי את יולי אליהם בכלל (ולא בגלל אג'נדה חינוכית אליטיסטית), כמו רביעיות, משחק הזיכרון, טאקי, עושות יצירות באופן קבוע, מפנות את עצמן כדי להיות פנויות. ואני לא. אני בעיקר מתחמקת מהעול הזה. עושה את המינימום הנדרש כדי להכניס אותם לאיזה משחק, ונמלטת ברגע האפשרי הראשון. אבל זה לא היה העיקר, אני לא מתעכבת על זה למטרות ביקורת עצמית, זה כבר לא התדר. הסיבה שזה חשוב היא כי אחרי ההאשמה העצמית הזאת, ישר עלתה בי אמפתיה כלפי עצמי, ופה טמון החידוש, פירות העבודה. יכולתי לראות שאני לא פנויה לילדים לאחרונה כי אני עסוקה בעצמי ובהתפתחות האישית שלי, ושזה נהדר! הרגשתי שמחה על זה, לא אשמה. האשמה הייתה התגובה האוטומטית שלי ואיזה כיף להצליח לראות מעבר לה ולזהות את הפוטנציאל לרגש אמיתי חדש, גאווה.

2016-10-06-21.45.40.jpg.jpeg
מקור גאווה מתוק התחיל ללכת שבוע שעבר

זה לא מובן מאליו עבורי לשים את עצמי בעדיפות גבוהה. אחרי שנים של אימהות אינטנסיבית ומקריבה, סוף סוף אני מצליחה לתת לעצמי מקום. אז כן, קפצתי מקיצוניות אחת לשנייה במידת מה. אבל אני כבר מיומנת במציאת האיזון הנכון לי, מיומנת בראיית החיובי, בחמלה עצמית. וזה עוד יותר לא מובן אליו. אני שהייתי מלכת הביקורת העצמית, שהייתי קשה עם עצמי בטירוף, איזו ברכה להרגיש את פירות העמל הרב שלי. איזה כיף להצליח לראות את הדרך הארוכה שעשיתי, ולהצליח לתת לעצמי קרדיט על כך. ועוד יותר נפלא זה לדעת שיש לי עוד כל כך הרבה הישגים מדהימים לפניי. מסע ההתפתחות לעולם לא נגמר, תמיד יש עוד ועוד פסגות לכבוש, עוד ועוד פירות להנות מהם. איזה כיף שלמדתי להנות.

4 תגובות על ״עסוקה בעצמי״

  1. הניל הזה פשוט בובון! מזל טוב על תחילת הליכה. ובקשר לפוסט, מזדהה עם ביקורת עצמית והשוואות חיצוניות, מעולה שלמדת להתעלות על זה!

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s