חזרה לשלב ההכנות

רק שתדעו, אני אף פעם לא מפסיקה לחשוב על הטיול הגדול. התחלתי את הבלוג הזה בתור פלטפורמה לעקוב אחרי ההתקדמות שלנו לקראת הגשמת החלום הזה, החלום לעזוב את הבית, המשפחה, החברים, העבודה, החפצים וכל מה שמרכיב את חיינו כרגע, לעזוב הכל ולטוס לטיול אינסופי בעולם. מסתבר שיש דבר כזה והמון משפחות חיות ככה כבר שנים, ואני בולעת בשקיקה את הבלוגים שלהן (ואולי בקרוב אכתוב פוסט עם רשימה של כל הבלוגים האלה, אם מישהו פה מתעניין). אבל הבלוג הזה קיבל חיים משל עצמו והפך למסע התפתחות פנימית שלי ביומיום, אבל עדיין חשוב לי לנער את האבק מעל הנושא הזה מדי פעם, כי אצלי בלב ובראש הוא חי ופועם בעוצמה. אז הנה עדכון לגבי מצב הצבירה של החלום:

השלב של לפני היציאה לדרך הוא שלב חשוב של הכנות ותיכנון, חששות ודאגות, התרגשות והתכווננות. אבל כמה שהוא חשוב, ככה הוא קשה. אנחנו רגילים בתרבות האינסטנט שלנו לקבל הכל מיד, לדלג על הקטעים המשעממים, להסיח את דעתנו מאזורי האי נוחות. ואני באמת מוצאת את עצמי באי נוחות מול רצף הזמן הארוך שעומד ביני לבין העלייה למטוס, רוצה לזרז את התהליכים המשעממים האלה של לחסוך כסף, להתעמת עם פחדים, לתת מקום לדאגות. אני רוצה לקפוץ ישר לתוך המים, רצוי של מפרץ תאילנד. התהליך מתסכל אותי ואני חסרת סבלנות. אבל אני גם מבינה את חשיבותו, ומבינה שאי אפשר לדלג עליו. ההימנעות ממנו רק מרחיקה אותי מהגשמת החלום, אז הגיע הזמן לצלול לתוכו באומץ.

עברו כבר חודשיים וחצי מאז שהכרזתי על התוכנית לעזוב הכל ולטייל בעולם עם המשפחה הקטנה שלי, ולא נעשה שום צעד מוחשי במציאות. נעשו ודאי המון צעדים סמויים בעולם הרוח, העיקרי בהם הוא להכניס את ניק למוד הגשמה והסכמה. אבל בעולם החומר דבר לא השתנה, ואני מתייחסת בעיקר למצבנו הכלכלי. זה הזמן להכניס עזרה חיצונית, בדמות יועצת לכלכלת המשפחה, שתעזור לנו לחסוך מלא כסף ולקרב אותנו לשלב הבא של קניית כרטיסי הטיסה. איזה כיף שיש לי את ניסיונם של כל קודמיי במסע הזה, ובניתי לי בראש מפת דרכים ברורה של כל הצעדים והשלבים שבדרך.

wp-1474718967798.jpeg
יולי קטנה בקופנגן

ברמת התכנון, יש לנו כבר יעד ראשוני, תאילנד. זהר כבר שבחה אותה כיעד מועדף לנחיתה רכה למשפחות, וזה מצטרף להעדפה האישית שלי להתחיל במקום מוכר. זה הופך את הקפיצה אל הלא נודע שבחיי נוודות לקלה יותר, לפחות בהתחלה. היינו בתאילנד לפני שנתיים וחצי, עם יולי קטנה בת פחות משנתיים, בעיקר באי קופנגן המושלם. ועכשיו מסתבר שיש קהילה שלמה של משפחות מטיילת (יותר או פחות) שהשתקעו בגן העדן הזה וחיים שם באושר רב, ואני מתכוונת להגיע לבקר אותן, ולגלות אם גם אנחנו נרגיש שם בבית. בכל מקרה אנחנו נרצה להמשיך לטייל, יש לנו את כל העולם לראות! אבל גם יכול להיות נחמד אם יהיה לנו בסיס נחיתה בקהילה של אנשים טובים, בין לבין המסעות שלנו.

טיול תרמילאים במזרח הרחוק עם ילדים חייב להיות טיול איטי כדי להיות נעים. המחשבה שלי היא לנדוד בין מקומות שמושכים אותנו, להישאר בכל מקום שטוב לנו בו, כמה זמן שנרצה, ולהמשיך הלאה כשתאוות הנדודים תשתלט עלינו. קשה לי לחכות ולהתאפק, קשה לדחות סיפוקים, אבל זה חלק מההתבגרות, הקבלה של התהליכים, של הזמן שהם לוקחים. בפוסט הבא אני אתחיל לגעת קצת בחששות ובפחדים שלי ממסע כזה, אבל בינתיים נמשיך לחלום ולרקום תוכניות, כמו טיול רכבות באירופה וטיול קרוואן בארצות הברית וקרוז מפנק בין היבשות. גם מרכז ודרום אמריקה על המפה, ואוסטרליה וניו זילנד ואפריקה. בקיצור, לא חסר מה לראות בעולם, לא חסר זמן לטייל בעולם ובהחלט לא חסר רצון. הנה אנחנו באים!

2016-09-24-14.54.09.jpg.jpeg
הצב מוכן לטיול איטי בעולם

3 תגובות על ״חזרה לשלב ההכנות״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s