המפלצת/לוחמת מוצאת את מקומה

אז חזרה למאמץ הרב שאני משקיעה בניסיונות שווא לשלוט בכל אספקט של חיי. זה עניין מתעתע, כי כאילו אין לי שליטה על מה שקורה ואני צריכה להרפות ולזרום ולקבל את המציאות כפי שהיא. אבל מצד שני, כל העבודה העכשווית היא בהבנת טיבה של המציאות כנזילה וניתנת לעיצוב, כמו חימר או פלסטלינה. המציאות היא השתקפות של המחשבות, ובכך היא ניתנת לשליטה. וזה המאמץ הנכון, שליטה בשצף המחשבות, רתימתן לטובתנו. זו מדיטציה, לא?

לא, בעצם לא. מדיטציה היא השקטת תנודות התודעה, התבוננות במחשבות ובדפוסי החשיבה. מספיק כבר עם אובססיית השליטה הזו. נדרשת ממני ירידה לעומקו של העניין. בשלב בסיסי יותר, שליטה נובעת מפחד. הצורך לשלוט בסיטואציות, באנשים, בעצמי, נובע מתוך פחד עמוק מכוחות בלתי מרוסנים שמסתתרים בהם, מסתתרים בי. להלן המפלצת. אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל בתוכי מסתתרת מפלצת, שהשתלטה עליי יותר מדי השבוע. אני מניחה שהיא קיימת בכולם, אני פשוט תוהה עד כמה אנשים מצליחים לחיות בשלום עם המפלצות שלהם.

20160917_142532.jpg
דיוקן משפחתי חלקי, ללא המפלצת

כי אצלי יש הדחקה מוחלטת. אני לא מוכנה להכיר בקיומה, ובטח שלא בכך שהיא חלק ממני. אז היא מוזנחת, דחוקה לשוליים, חסרת זכות קיום. עד שהיא מתפרצת. כמו הר געש פעיל, היא פתאום יורקת לבה רותחת על כל האומללים שבסביבתה. אני חושבת שמה שהכי מפחיד אותי במפלצת זה אובדן השליטה. השבוע היה לי כל כך רע, הצרכים שלי לא מולאו, וזה יצר מצב של היעדר שליטה וריסון רגשי. פשוט לא הצלחתי לשלוט בעצמי, במה שאני אומרת ועושה. זה היה נורא. בדרך כלל, גם כשאני ביום רע, יש מרווח של כמה שניות בין התגובה האוטומטית שעולה לי לבין מה שאני בוחרת לומר ולעשות בפועל. כל ההורות המהוללת שלי מתבססת על הרגע הקטן הזה שיש לי בו אפשרות בחירה. ופתאום זה לא היה. לא היה לי מרווח הנשימה הדרוש כדי לתפקד בצורה נסבלת, והפכתי לבלתי נסבלת. צעקתי על הילדים על כלום, העלבתי את יולי על ימין ועל שמאל, יצאו ממני כאלו אלימות ואגרסיביות שאיכזבו והפחידו אותי ממש.

אני נזכרת במה שמורן ציירה ותיקשרה עבורי, המסר היה אחדות בין כל החלקים שבי. והנה יש בי חלק שמפחיד אותי, שאני שומרת לבד בחשכה במעמקי גופי, מתעלמת מקיומה במפגין. כמה מעליב! ועוד קוראת לה מפלצת… אז אני מנסה לרכך את עצמי כלפיה. מפחדים מהלא נודע, אז אני מנסה להכיר אותה. זו תהיה דרך ארוכה, אני מעריכה, כי מדובר בשנים של הדחקה ופחד גדול באמת, וככל הנראה גם באיזו טראומה. בייבי סטפס. ממה מורכבת המפלצת הזאת? רגע, צעד לפני, אולי נזכה אותה בשם פחות מעליב… ממה מורכבת הדמות הזאת? מתוקפנות. היא הלוחמת שבי. כשאני בשליטה, ומופעל אצלי מנגנון הלחימה או בריחה, אני נוטה כמעט תמיד לבריחה או קיפאון. למדתי מתישהו בחיי שהלוחמת לא מתקבלת יפה. או שהיא לא מספיק חזקה לנצח. או שהיא מסוכנת מדי. למדתי להדחיק את החלק הזה בי. והחלק הזה הוא כל כך הרבה יותר מלחימה ותוקפנות! זו האש שבי, זו התשוקה הבוערת, זו היצירה ושמחת החיים והרגשות העזים. ואני רוצה אותם בחזרה!

20160917_182124
לוחמת קטנה מטפסת על עצים

 

אם אתן ללוחמת מקום של כבוד בתוכי, מוצאים (outlets) הולמים לאש שהיא, היא לא תהיה מסוכנת. אני אמיצה מספיק להתעמת עם כל מה שהיא אגרה בתוכה, כל מה שהיא ספגה כל השנים האלה בשבי. אני חזקה מספיק להיות שלמה, להכיל את כל חלקיי, לתת להם מקום באור. אם לא כרגע, אז בהמשך הדרך. כי זו נסללת מכוח מחשבותיי, ואני צועדת בה. כל צעד מקרב אותי לשלמות, לאחדות, להיותי אני במלואי. ענקית, מאירה, בוערת. אמן.

5 תגובות על ״המפלצת/לוחמת מוצאת את מקומה״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s