השתייכות ובשלות

היעדרות ארוכה מהבלוג גורמת לי לקושי להתחבר מחדש. זה קושי שאני מרגישה הרבה גם עם חברים, ואפילו עם ניק. אחרי שלא מתראים הרבה זמן (ומבחינתי כמה ימים זה הרבה זמן), אני צריכה זמן והתכוונות מיוחדת להתחבר מחדש. זה לא קורה אוטומטית. וקשה לי עם הפער הזה בין הקרבה שהייתי רוצה להרגיש לבין המרחק המכאיב שאני מרגישה בפועל. משהו שאני מבחינה בו בשנים האחרונות; הקושי שלי עם מרחק במרחבים שאני מצפה בהם לקרבה. אבל אני בכלל רוצה לכתוב על הקמפינג!

פעם בשנה מתקיים קמפינג ארוך של קהילת החינוך הביתי בארץ בפארק הירדן. זו השנה הראשונה שבה השתתפנו והיה טוב. כמו בכל אירועי חנב ארציים, אני נהנית מאוד לראות את התוצרים: את ילדי החנב הגדולים. הטינאייג׳רים האלה מקסימים ומיוחדים, וזה מחזק את הבחירה שלי. קשה לי להסביר לעצמי במילים את החוויה, אבל אני אנסה לפרוט אותה.

20160908_115446.jpg
שורה ראשונה על הנחל

האווירה בקמפינג הייתה מאוד נעימה. אווירה של קהילתיות, שבטיות, השתייכות חסרת מאמץ. אמנם היינו כמעט אך ורק בקבוצה שלנו, אבל הרגשתי שיכולתי להתחבר שם עם כולם. כולם מקובצים במחנות קטנים או גדולים, באים מאורגנים ומצוידים באופן מרשים ביותר. סיטואציה כזאת היתה יכולה לגרום לי להרגיש מחוץ לעניינים, לא שייכת. אבל היה לי השבט הקטן שלי והכל הרגיש לי נעים. עמוק בפנים מסתתרת תחושת פספוס על כך שזה לא יכול להיות אחרת, שלא מתאפשר איזה ביחד גדול יותר. אמנם היו מעגלים גדולים פתוחים, וקבלת שבת משותפת עם נגינה ושירה, אבל זה עדיין הרגיש ליד ולא בדיוק זה.

אני חושבת שככה אנחנו בני האדם בנויים. זקוקים לקבוצה קטנה וקרובה בתוך קבוצות גדולות יותר ויותר, מעגלי השתייכות הולכים ומתרחבים, כשבמרכז עומדים אנחנו ומשפחתנו הקרובה ובקצה כל העולם. מעגל קהילת החינוך הביתי הארצית הוא איפשהו באמצע, עוד אחד ממעגלי השתייכות גדולים ורחוקים יותר, שקשה לי למצוא בהם את תחושת האינטימיות והקרבה שאני כל כך אוהבת להרגיש.

20160908_115410.jpg
אינטימיות וקרבה בערסל

אבל בסיכום הכללי של חווית הקמפינג כן הרגשתי את זה, השתייכות ללא מאמץ אפילו! וזה נעים. ונראה לי שזה כלל לא קשור לתנאים חיצוניים, אלא רק לעבודה הפנימית שעשיתי, שיצרתי לי מבפנים תנאים מתאימים לתחושת שייכות בעולם, לא משנה איפה ועם מי אני נמצאת. כי אני בראש ובראשונה תמיד עם עצמי ושייכת לעצמי ואוהבת ומקבלת את עצמי. ועם זה אני יוצאת לעולם, כך שלעולם אין ברירה אלא לאהוב ולקבל אותי גם!

כמה פשוט. כמה שנים חיפשתי את זה בחוץ. ואפילו שידעתי שזה צריך לבוא מבפנים, לא ידעתי באמת מה זה אומר. או שידעתי אבל לא הייתי בשלה לזה. עניין הבשלות מאוד עוזר לי להבין ולקבל את עצמי ואת התהליכים שאני עוברת ואת הזמן שזה לוקח. להבין שאני בסדר, בדיוק איפה שאני עכשיו. אין לאן למהר, אין מה לרצות להיות במקום אחר או כמו מישהי אחרת. אני בדרך. החיים הם מסע ואני צועדת בדיוק בקצב הנכון לי, מתפתחת לפי הבשלות שלי. זרע, נבט, שורשים, גבעול, עלים, פרחים, פירות. תהליכים נהדרים שלוקחים את הזמן שלהם. וצריכים מספיק מים, ואדמה טובה ועשירה, ואור שמש במידה הרצויה. ואפילו פרפרים ודבורים להפריה. וזה עונתי. לפעמים אני ענפים יבשים שיש בהם בקושי מספיק חיות כדי להמשיך להתקיים, ולפעמים אני ענפים גדושים עלים ירוקים בשרניים ופירות עסיסיים לרוב. רוב הזמן אני בין לבין, מתמלאת ומתרוקנת כמו הירח. המחזוריות הזאת שמאפיינת אותנו הנשים היא כמו קסם. אז איפה שאני נמצאת זה טוב, זה נכון. באמת שניסיתי לכתוב על הקמפינג, אבל הכתיבה לוקחת אותי לאן שהיא רוצה ואני מובלת על ידה. אני אנסה שוב מחר.

20160910_123309.jpg
מנסה לכתוב על הקמפינג…

 

2 תגובות על ״השתייכות ובשלות״

  1. שמחתי לקרוא שנהנית בקמפינג, והרגשת שייכת. זה נפלא. יש קסם גדול בריכוז של אנשים טובים עם אנרגיות טובות, שעוטפות את כל המשתתפים.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s