פחד ואמונה

לאחרונה אני מבחינה בתנועה פנימית כזאת, מעין גאות ושפל, בין פחד לאמונה. העולם שבחוץ מנסה למשוך אותי לכיוון הפחד, וזה כיוון מוכר, דרך שאני מורגלת בה מהתקפי החרדה שהיו לי. אבל מאז שאני מתרגלת דרך חדשה, של אמונה וחיוביות וטוב, אני מצליחה לשים לב מתי העולם מנסה להפחיד אותי, ומתי אני מתרחקת מהאמונה בלי כוונה.

20160903_174742.jpg
דוב קואלה חמוד מטפס על עצים ואוכל עלים: בשלב הזה אין פחד

השבוע ניל היה חולה ברמה שלא נצפתה במחוזותינו הרבה זמן. ימים ולילות ארוכים של חום מאוד גבוה, שיעול כואב ונזלת אינסופית. כולם תסמינים שלא היו מרגשים אותי בדרך כלל, אבל המשך והחומרה שלהם התחילו להלחיץ אפילו אותי. לילה אחד, אחרי שבוע של מחלה ללא שיפור ואף החמרה במצבו, הפחד הצליח לחדור את שריון האמונה שלי. התחלתי להיכנס ללופ של מחשבות חרדתיות: מה אם זה משהו רציני? הוא היה אמור להשתפר כבר! אולי אני סתם שאננה ושמה את בני בסיכון? אימא אחרת כבר הייתה לוקחת אותו לרופא או אפילו למיון! מה אם אני אגיע מאוחר מדי? הרי תינוקות מתים!

למרבה המזל, המחשבה הקיצונית על מוות הצליחה לזעזע אותי מספיק כדי לשים לב שאני לא בשליטה, שאני בלופ של פחדים שאין להם שום טעם. לפחד לא עוזר, הערכת המציאות עוזרת. מיד שלחתי הודעה לחברה יקרה, שידעתי שתבין במה מדובר, והיא הרגיעה אותי. היא עזרה לי להתחבר לידיעה שניל הרי יהיה בסדר, זה ברור. היא הדגישה שזה שלב שאנחנו כמשפחה צריכים לעבור יחד. וזה מאוד התחבר לי לתחושה שיש לי כבר כמה זמן (שהתגברה באוגוסט), שאני כמו במשחק מחשב או קורס בלימודים, ויש שלבים שצריך לעבור, ויש מבחנים שפתאום נוחתים עליי, אבל כל הלמידה הזאת מובילה אותי למשהו גדול, עצום, ענק, לקפיצת מדרגה אישית.

20160903_174812.jpg
קפיצת מדרגה שמתחילה להלחיץ אותי

אז מילאתי את עצמי באמונה וידיעה שהכל יהיה טוב והכל לטובה והכל זה שיעורים שאנחנו עוברים. שמחתי שאנחנו עוברים אותם יחד בקלות, כלומר שאין ביני לבין ניק אי הסכמה לגבי המצב. זה ממש הרגיש לי כמו להגיע שוב לאותו מבחן, רק הפעם ברמה אחרת, כמו לעשות תואר שני. כי ניל הוא ילד שני, וכבר היינו בסיפור הזה עם יולי. היא סבלה נורא מבקיעת השיניים, וכבר היינו מותשים, וניק רצה לתת לה אקמולי כדי להפחית את הסבל שלה, ואני התנגדתי נחרצות. אי ההסכמה בינינו הייתה קשה מנשוא. אני אישה שאוהבת הרמוניה, ומאוד קשה לי לחיות באווירה של עימותים.

עם יולי השיעור היה להגיע להסכמה, ובאמת הצלחנו בו היטב. אני הצעתי למצוא משכך כאבים טבעי שאהיה מוכנה להשתמש בו מתי שניק ירגיש שזה נחוץ. Win win. השתמשנו בו אולי שלוש פעמים בסך הכל בארבע השנים שיש לנו אותו, אבל השימוש הרי לא היה העניין. העניין היה בהסכמה שלי לקבל את התפקיד ההורי של ניק, לקבל את היותו שותף מלא של 50% בפרויקט הזה שלנו, ולתת מקום לדעה שלו בתהליך קבלת ההחלטות. השיעור של ניק בהקשר הזה היה ללמוד לסמוך עליי ולבטוח בי בכל מה שקשור לילדים.

חזרה לניל. הפעם אנחנו ניגשים למבחן הזה, להעלאת הדרגה הקשוחה הזו, כשאנחנו מאוחדים מראש. יש בינינו הסכמה מלאה לגבי אופן הטיפול בילדים, וזו כבר הקלה עצומה. אם, בנוסף לפחדים שלי, הייתי צריכה להתמודד גם עם מאבק בניק, זה היה יותר מדי בשבילי. אני גאה ומודה על הדרך שעשינו. אז הפעם השיעור הוא על פחד ואיזה מקום אני נותנת לו בתוכי. אני לא נותנת לפחד לנהל אותי, אני מנהלת אותו. אני מכירה בקיומו, מאפשרת לו לתת את דברו, ומעבירה את השליטה לאמונה.

אחרי כל החפירה הזאת, אני נזכרת שבכלל רציתי לכתוב על פחד ואמונה בהקשר לטיול הגדול. יש לכם עוד קצת כוח? סבבה, גם לי. חשבתי שעוד מוקדם בשביל שהפחדים יתעוררו, עוד אין אפילו תאריך, שלא לדבר על כרטיסי טיסה. אבל העולם חשב אחרת, והפיל עליי את פצצת קדחת הדנגי. קראתי כמה סיפורים על מטיילים במזרח שחטפו את המחלה הזוועתית הזאת, ונתקפתי פחד. איזה ביטוי מגניב, הפחד תקף אותי! אני סתם הלכתי לי לאטי במרחבי הרשת, אפילו לא הייתי לבושה בצורה חושפנית, והפחד החצוף הזה פשוט תקף אותי! לא לעניין בכלל, בייחוד לאור העובדה שאני כבר נחשבת בעיני עצמי כמתקדמת מאוד בענייני פחדים. נו, טוב.

20160903_174100.jpg
לא רואים היטב כמה זה פאקינג גבוה! גם פה הפחד תקף אותי…

מזלה של הקדחת הזאת שאין נגדה חיסון, אחרת הייתי מאוד כועסת על הערעור שלה את נושא החיסונים, שטרם סגרתי וחתמתי (אל דאגה, אכתוב על הנושא פוסט מפורט), אבל קראתי במידה מספקת להחליט שלא בבית ספרנו, תודה רבה. בכל אופן, עוד תהיינה הזדמנויות רבות לאוורר את שלל הפחדים שנוגעים לנסיעה. להערב הספיק לי. פחד זה עניין של בחירה. ואני בוחרת באמונה.

6 תגובות על ״פחד ואמונה״

  1. יובל ואני לא מסכימים על כל דבר בנושא ילדתינו. זה מאוד מאוד קשה לפעמים. ולפעמים אני מצליחה לשאוב כוח מהגישה השונה שלו, שהיא שונה משלי, אבל לפעמים היא מעודדת במקום בו שלי מדכאת. אני מרגישה שהבלוג שלך הוא קצת תרפיה גם בשבילי. נפלא!! ❤️😆

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s