אוגוסט, לא תכריע אותי!

אין לי כוח לכתוב. אני מעבר לעייפה, אני מותשת. השבועיים האחרונים של אוגוסט גומרים אותי. פתאום הם נדמים לי כמו מבחן שצריך לעבור כל שנה. מעניין איך נמדדת ההצלחה או הכישלון בו. האם מספיק לשרוד ולהישאר בחיים כדי שזה ייחשב הצלחה, כדי לקבל עוד שנה פה? נראה לי שכל שנה דרגת הקושי עולה, והדרישות להצלחה גוברות. השנה לא מספיק שנישאר כולנו בחיים, השנה אני מצפה מעצמי סבלנות, הכלה, אהבה וטיפול. זה קצת כמו לידה. אני רק רוצה שהסבל ייגמר כבר, ואז הוא נהיה עוד יותר נורא ובלתי נסבל, ופתאום רואים את הסוף, אז אני מחזיקה מעמד עוד קצת. עוד קצת וזה יהיה אחרינו. זה קצת עוזר לחשוב על זה ככה.

20160821_124823.jpg
עוד קצת וזה אחרינו

אוגוסט גורם לי לערער על כל עניין החינוך הביתי. פתאום אני כבר לא בטוחה שזה בשבילי, כל ההקרבה, הקושי, השחיקה. פתאום אני חושבת שזה לא מספיק טוב בשביל הילדים. יהיה להם יותר טוב לקבל אותי לפחות זמן אבל עם יותר סבלנות. למזלי הרב, כבר בשנה הראשונה שלנו בבית, קלטתי שאוגוסט הוא הקריפטונייט של החנב. קלטתי שהוא מחליש את הביטחון בדרך, מתעתע בחושים, מבלבל, מטלטל, מערער. למדתי להיזהר מאוגוסט. לא מקבלות החלטות הרות גורל באוגוסט. לא רושמות לגנים. מורידות את הראש ומחכות עד יחלוף זעם.

וכל שנה מאז, כל פעם מחדש כבר 4 שנים, זה הוכיח את עצמו. ספטמבר הגיע, ופתאום יכולתי לנשום שוב. קלטתי שלא נשמתי לרווחה חודש שלם. אז אני מנסה לנשום קצת עכשיו, מזכירה לעצמי שזה תכף נגמר. ופתאום בספטמבר הילדים מקסימים ונהדרים ומתפתחים מצויין, ואני יודעת שאני עושה טוב בכל עניין החינוך הביתי הזה. אני יודעת שזה נכון לנו ושווה את זה ומלא פירות מתוקים.

20160821_171052.jpg
נכון פירות מתוקים?

אבל בינתיים אני עדיין בלב התופת, וספטמבר נדמה כחלום רחוק. מצחיק שאחרי 4 שנים, עדיין הצלחתי לעשות טעות של מתחילות; המעטתי בכוחו של אוגוסט האכזר. שנה שעברה נדרתי נדר שלא לבלות את אוגוסט בארץ. תיכננתי לשכור וילה בכרתים, ולהעביר את הימים הנוראים על שפת הים. איזו טעות חמורה שלא הגשמתי את התוכנית הזאת.

אני מבינה מאוחר מדי שאוגוסט בעל כוחות האופל גדול עליי, אז ביקשתי מניק לקחת כמה ימי חופש להקל עליי. אולי אני צריכה יותר מזה, אבל זה מה שמתאפשר בינתיים. דבר אחד ברור לי כשמש: never again! אוגוסט הבא יפגוש אותי במקום אחר לגמרי. צוחקת איתו על החוף על איך סבלתי ממנו בשנים שקדמו, שנינו עם שייק פירות קריר ומרענן, מביטים באהבה בילדים משחקים בחול, אותם ילדים שרק שנה שעברה רציתי לרצוח באוגוסט.

IMG-20140128-WA0000
כזה!

אני קצת דרמטית למטרות הטיפוליות של הבלוג, אני מוצאת שזה עוזר להקצין רגשות בכתיבה. אבל כמובן אותנטית בטירוף. זו אחת המתנות שיש לי לחלק לעולם. לא תמיד אני מבינה כמה זו מתנה, לא תמיד אני רואה את ההשפעה המבורכת של הכנות הפתוחה שלי. בזה הבלוג הוא מתנה שלי לעצמי. אני זוכה לראות את ההשפעה של הדברים שלי על אחרות. וזה קצת עולה לי לראש, אני מודה. הכוח משכר, ואני מאמינה שאני משתמשת בכוח שלי להרבות טוב בעולם. לפחות אני מאמינה שזה טוב.

משפט ההשראה היום ביומן היה "ההכנה הטובה ביותר למחר היא לעשות את הטוב ביותר היום", אז זה מה שאני שואפת לעשות. עם ההבנה שהטוב ביותר שלי באוגוסט הוא לא מרשים בעליל, שזה ישתנה לטובה בקרוב מאוד ושזה בסדר גם להרפות קצת מהמאמץ הכרוך בחיים האלה. אני עוד לא לגמרי סגורה על איך מרפות מהמאמץ, אבל יודעת שברגע ששמתי את זה כיעד, הדרך כבר תמצא אותי.

6 תגובות על ״אוגוסט, לא תכריע אותי!״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s