פוסט פוסט יומולדת

אז אתמול חגגתי את יום ההולדת שלי במסיבה עם חברים. באופן מפתיע, אף חברה קרובה שלי לא הגיעה, חוץ משתיים. כל מי שהגיעו היו חברות רחוקות. היה כיף ונעים ומעניין להיפגש עם חברים שאני לא רואה בדרך כלל. אולי זו למעשה המטרה של מסיבות יומולדת. כי חברות קרובות אני רואה על בסיס שבועי, אבל חברות רחוקות רק פעם ב.

img-20160820-wa0008.jpg
יומולדת 34

אני רוצה שלא יהיה לי אכפת. לא להיפגע או להיעלב מזה. אני מזהה ברצון הזה פחד מפגיעות, השריון נכנס לפעולה. "לא אכפת לי, לא נורא. היה לי כיף גם ככה". ובאמת היה כיף, ושמחתי בכל אחד ואחת שהגיעו במיוחד בשבילי, זה ממש מרגש הסיפור הזה. ועדיין. החלק בי שנעלב ממשיך לרחם על עצמו, "הן בטח גם ככה לא יקראו את הפוסט הזה". וגם זה נכון ומשונה. החברות הכי טובות שלי בדרך כלל לא מוצאות את הזמן לקרוא אותי. בתכלס אני מבינה אותן, הן עסוקות, עמוסות, וגם ככה שומעות ממני כל שבוע בלייב את כל החפירות שלי. ועדיין.

אני לא רוצה להיעלב מזה, אבל גם לא מוכנה להתכחש לרגשות שלי. אני הכי לא רוצה שזה יישמע כאילו אני נוזפת בהן, או עושה רגשי, או פאסיב אגרסיב. כי אני באמת ממש מבינה אותן, ואני ממש לא כועסת. אבל כן נעלבתי. אוף. לא רוצה להיעלב. זה מה שניק קורא לו "אוכלת סרטים" ו/או "you crazy". אני מעדיפה לקרוא לזה להיות מורכבת.

20160820_184749.jpg
יולי מכבה את הנרות שלי

אני מורכבת מהמון חלקים; דומים, שונים, משלימים, סותרים. והמטרה עכשיו היא אחדות. לקבל את כל החלקים ולהתיך אותם לכדי אישה אחת. ובעצם זה הרי כבר נעשה, אני כבר אישה אחת. מורכבת מהמון חלקים, אבל אחת, מאוחדת. אז אולי המטרה היא קבלה. לתת מקום לכל חלק, לקבל את כל מה שאני אוהבת ופחות אוהבת בעצמי. ואולי אני פשוט מבולבלת. יש ימים כאלה. המחשבות לא קוהרנטיות. אוגוסט ממיס לי את המוח. אני מנסה לשלוף מחשבה ראויה מתוך שלולית עכורה, אבל היא גם ככה עולה על גדותיה. ונשפכים מתוכה דימויים די דוחים.

ובכלל רציתי לכתוב על המסיבה. אבל היא לא רוצה להיכתב. ובכלל בכלל רציתי לפתוח פינה חדשה בבלוג, פינת המתכון המוצלח. אבל זה לפוסט נפרד. אז אני פשוט אסיים בבקשה שתמצאו לי מהר נושאים לכתוב עליהם, aka פינת החפירה המוזמנת, אחרת תוצפו במתכונים! ובכל זאת אשאיר אתכם עם תמונות יומולדת חגיגיות.

20160820_151756.jpg
חוגגים בתוך blanket fort

20160820_151915.jpg

7 תגובות על ״פוסט פוסט יומולדת״

  1. התמונות נהדרות! ממש מזכרת יפה. ו…קורה לפעמים שנעלבים דווקא מהחברים הקרובים. אהבתי את ההגדרה של "לאכול סרט" 😊 כי זה נשמע ב-ד-י-ו-ק מה שקרה לי עם חברה טובה שהעירה איזו הערה לפני כמה זמן. שוין.
    אולי יש לי כמה רעיונות לנושאים. אכתוב עוד מעט.

    Liked by 1 person

  2. רעיונות לנושאים:
    אוקי, זה נושא שהוא רלוונטי במיוחד עבורי בזמנים של "חופשת" לידה. ואני מדברת על שוויון בנטל בין בני הזוג. כי אולי לפני הלידה יכולתי לחשוב שבבית מאוד נחמד וברור שצריך לטפל בקטנה אבל אפשר גם לנוח, לקרוא, לראות טלוויזיה….חה חה! בפועל מצאתי את עצמי במצב הידוע של תיזוז, עייפות, חוסר אפשרות לאכול, לישון, ללכת לשירותים וכל הדברים הידועים האלה. עם בן זוג שהוא אבא מהמם אבל חוזר מאוחר, ממש אחרי שכבר נגמרים לי הכוחות האחרונים. ואז יש לילה ואני מניקה אז זה שוב אני ואז סופ"ש ועדיין עם העזרה זה עדיין אני, תמיד. אז בעצם, בחינוך ביתי זה נראה לי מצב די דומה. מה עושים? איך לא מתחרפנים על האיש? אף אחד לא ישכנע אותי עכשיו שיום במשרד יותר מאתגר מבבית…

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s