איך היציאה מהמטריקס נראית

היום היה יום מושלם. כל כך מושלם, שהרגשתי מה בדיוק אני מבקשת מהיציאה מהמטריקס. קרבה, נינוחות, רוגע. האם אני תאוות בצע בכך שאני רוצה יותר מזה? כי לא מספיק לי סופי שבוע. אני רוצה יותר. אני רוצה את הפנאי שאני מאמינה שיתאפשר בחיים מחוץ למירוץ, בחיים איטיים. היום היה יום כזה, מלא ברגעים קטנים של נוכחות ואושר והכרת תודה והנאה פשוטה. כשאני חושבת על זה, בעצם אנחנו כבר עם רגל אחת בחוץ. התעוררנו מכמה וכמה דברים.

20160813_165713.jpg
פשוט מאושרים

עבודה: ניק עובד בהיי טק, בסטארט אפים. עבודה ידועה לשמצה בתובענות ובשעות הארוכות שלה. אבל אני תובענית יותר. כשיולי נולדה, הבנו מהר מאוד שאי אפשר לגדל ככה משפחה. תינוקות וילדים קטנים בקושי רואים את אבא, שחוזר במקרה הטוב בשבע בערב מהעבודה. בשבע תינוקות וילדים קטנים כבר במיטה. לא רציתי אבא של סופי שבוע לילדים שלי, ולשמחתי גם ניק לא רצה בזאת. הוא גדל עם אבא נעדר, ויודע על בשרו את כל הכרוך בכך.

אז העזנו לחלום על 80% משרה בהיי טק, 4 ימי עבודה בשבוע בלבד. וכולם סביבנו אמרו, כמו שכולם תמיד אוהבים לומר על חלומות, שאין שום סיכוי, אין דבר כזה בתחום הזה, בחיים לא נמצא חברה שתסכים להעסיק את ניק בפחות ממאה אחוז. זה לקח כמעט שנתיים, אבל מצאנו. בראנו לעצמנו את המציאות שרצינו במו ידינו. לא ויתרנו, לא הקשבנו למדכאי החלומות, וזכינו לשיעור מאלף באיך העולם עובד. כל מה שאנחנו מעיזים לחלום ולרצות, יכול להתגשם!

20160813_163431.jpg
שואפים גבוה

בריאות: אני אסתכן בלהישמע פרנואידית שמאמינה בתיאוריות קונספירציה ואספר לכם שאני לא מאמינה שרשויות הבריאות רוצות שנהיה בריאים. בריאות זהו עסק המגלגל מיליארדי דולרים בשנה. החולי הכרוני שלנו הוא המטרה של חברות התרופות, זה היעד הנכסף. אם אנשים יהיו בריאים, הם לא יצטרכו תרופות. אם הם לא יצטרכו תרופות, לא נרוויח בוחטות של כסף. לאנשים שמרוויחים בוחטות של כסף על חשבון החולי שלנו יש המון כסף, וכסף זה כוח, ויחד הם קונים את הרופאים בעלי הכוונות הטובות, פקידי הממשל, ארגוני הבריאות.

אחד השיעורים המדהימים שהאימהות זימנה לי הוא לקיחת אחריות. ברגע שנולדתי מחדש האימא, נולד בי ההכרח לקחת אחריות על ילדיי, בכל היבט אפשרי. חלק מלקיחת אחריות הוא שאילת שאלות, הטלת ספק וחיפוש אחר תשובות מוסתרות. עד שלא הפכתי לאימא, לא היו בי הכוחות והמודעות לקחת אחריות על החיים שלי במידה כזאת. איזו מתנה זו האפשרות לפקוח עיניים ולראות שאין איש מלבדי שאחראי על הרווחה שלי. הבריאות והאושר שלי ושל ילדיי הם באחריותי.

וצריך בשביל זה אומץ ללכת נגד הזרם. וצריך ביטחון בעצמי וביכולת שלי לדעת מה נכון לנו. כל החיים אומרים לנו שאנחנו לא מוסמכים לקבל החלטות לגבי עצמנו. כמה מגוחך זה נשמע לי עכשיו! אבל ככה אנחנו גדלים. בגן, בבית הספר, בצבא, באוניברסיטה. אנחנו כל הזמן כלי משחק בידיים של בעלי הכוח, שמחליטים עבורנו מה נכון לנו. לא עוד! אני התעוררתי, ולקחתי אחריות על החיים שלי ועל חיי ילדיי. אני יודעת הכי טוב נכון לנו.

20160813_164628.jpg
זה טוב לנו 3>

חינוך: גולת הכותרת של מהלך היציאה שלנו מהמטריקס, חינוך ביתי. אנחנו לא צריכים את המדינה שתגדל בשבילנו את הילדים שלנו. אנחנו לא צריכים שילמדו אותם מה לחשוב, איך להרגיש, מה צריך לדעת, מה אסור לעשות. אנחנו מצוידים בכל מה שנדרש על מנת לגדל ולחנך וללמד את ילדינו. ואנחנו לא מוכנים לעשות אאוטסורסינג למלאכה הכי חשובה של חיינו.

אני יודעת היום שעם כל הקשיים והאתגרים הרבים שחינוך ביתי מציב בפנינו ובעיקר בפניי, אין שום דרך אחרת. הילדים האלה נולדו לי כדי שאני אשמור עליהם, אגן עליהם, אוהב אותם ואגדל אותם בדיוק בדיוק כמו שהם מבקשים ממני. הנשמות האלו הופקדו בידיי ולא בידי אף אחת אחרת ואני אמלא את משימת הליווי שלהן בצורה הנכונה ביותר עבורן. הן בחרו בי בדיוק בגלל כל הדברים שיש בי לתת להן, ללמד אותן, וזה בדיוק מה שאני עושה. הם הילדים שלי ואני מגדלת אותם, נקודה.

20160813_165629.jpg
ככה נראית אישה כשירה לגדל את ילדיה?!

המשותף לכל הנושאים האלו הוא לקיחת האחריות לידינו. זו ההתבגרות המוחלטת הזאת שההורות מאפשרת ודורשת ממך, לקיחת אחריות על חיים של בן אדם אחר. ואנחנו לוקחים את המשימות שלנו ברצינות רבה, פרפקציוניסטים שכמונו. ההתעוררות היא בשלבים. שומעים קריאות, בהתחלה חלשות, ולא בטוחים מה שמענו, ואולי דמיינו או חלמנו, הרי אין כזה דבר במציאות. ואז בודקים, בשקט בסוד, ומגלים עולם שלם שם בחוץ. זה קיים, זה אפשרי, וזה מדהים בדיוק כמו שחלמנו. זה לא חלום, זו המציאות האמיתית, מחוץ למטריקס.

אז אנחנו ממשיכים במסע החוצה, המסע האמיתי שלי. אני לא יודעת מה השלב הבא, אני רק יודעת שהוא מצריך ללכת באומץ אחרי הלב שלי. לא לוותר, לא להתפשר, לא להסתפק בכמעט או ליד. אנחנו חיים רק פעם אחת (בגוף הספציפי הזה ובתנאים הספציפיים האלה), ואני מתכוונת לחיות עד תום. אני הולכת על כל הקופה!

5 תגובות על ״איך היציאה מהמטריקס נראית״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s