אם כותבות מגיעות למקומות מופלאות

לפעמים אני יודעת על מה אני הולכת לכתוב, כי יש איזה משהו שמאוד מעסיק אותי או קרה משהו מעניין באותו היום. לפעמים אני לא יודעת על מה לכתוב, וזה מפחיד אותי לעמוד מול הדף הריק, בלי לדעת במה למלא אותו. אז אני מזמינה נושאים לכתיבה ונעזרת בכם למלא את הפחד. ולפעמים אני לא יודעת על מה לכתוב, ולא בא לי לכתוב על שום נושא מוזמן ולא על שום נושא שרשמתי לי בצד לכתוב עליו (יש לי אפילו רשימת נושאים עתידיים לכתוב עליהם!), ואני מחליטה להיות אמיצה. אני עוצמת לרגע עיניים, ומכניסה הרבה אוויר, ובודקת מה מבקש להיכתב. שקט. ריק. אין תשובה, תנסי במועד מאוחר יותר. אבל הילדים נרדמו וניק מכין סלט וזה הזמן שיש לי לכתוב! הלחץ גובר. החלטתי שאני כותבת כל יום ויהי מה, אז קדימה לכתוב!

אני ממשיכה לקבל חיזוקים ומחמאות על הכתיבה שלי, וזה באמת מפתיע אותי. לא בקטע צנוע, אני ממש לא טיפוס צנוע. אני מופתעת כי בהרגשה שלי אני לא עושה פה שום דבר מיוחד. אני כותבת מחשבות ורגשות כפי שהם עולים, בלי עריכה בלי סדר בלי שום עיצוב או ייפוי. זה אפילו מרגיש לי הרבה פעמים ממש משעמם ולא ראוי להיקרא. אם זו לא צניעות, אולי זה ערך עצמי נמוך? אני לא יודעת. אני יודעת שמרגש אותי לשמוע שלקול שלי יש ערך, שמעניין אחרות לקרוא את הדעות שלי. מרגש ממש, ומפתיע. אני מרגישה שכחלק מההתפתחות שלי, ההפתעה הזאת צריכה להיעלם. ההתרגשות אני מקווה שתישאר, היא נהדרת, אבל ההפתעה לא במקום. זה לא צריך להפתיע אותי שיש לקול שלי ערך. כשאני מתחברת פנימה אני יודעת את זה. אבל עדיין משהו קטן בתוכי מתקשה לקבל את זה. עקשן. הרי אני מאמינה שלכל אחת ואחת מאיתנו יש ייחודיות וייעוד וקול וערך. באמת מאמינה. אז למה כשזה מגיע אליי מצטרפת הפתעה? ילדה קטנה שלא מרגישה ראויה. לתשומת לב, לאהבה, לכבוד. אני רוצה לאסוף את הילדה הזאת ולחבק אותה ולהבטיח לה שיש לה מקום בעולם, שהיא אהובה יותר מכפי שהיא יודעת, שהיא מוגנת ושמורה ויקרה. כל הדברים הנפלאים שאני מצליחה לעשות עם ילדתי האהובה. אז למה לא עצמי? איזה פישול זה שיש כזה פער בין היחס שאני מצליחה להעניק לבתי לבין זה שאני מרגישה לא ראויה לו.

ההתעוררות הגדולה שמבקשת לקרות בי, מתחננת בפניי שכבר אצליח לאהוב את הילדה שבי. אני מנסה, אני לוחשת לה, לעצמי. אני משתפרת. וזה מספיק. זה מספיק לעכשיו. ולחשוב שלא היה לי על מה לכתוב ולא היה לי חשק לכתוב. אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים. אם כותבות מגיעות למקומות מופלאות 😛

IMG-20160510-WA0023.jpg
אני, במקום מופלא

2 תגובות על ״אם כותבות מגיעות למקומות מופלאות״

  1. הסיבה שכל כך נעים וקל להתחבר לכתיבה שלך היא הכנות הפשוטה הזו שלך שכל כך קל להזדהות איתה,
    רוצה לחבק גם את הילדה המתוקה שהיית, ושאני הייתי, ושכולנו.. ושנעריך את עצמנו לפחות והרבה יותר ממה שכל אחד אחר 🙂
    תודה ❤

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s