על דלק ותגובות

אמש (כן, גם לי המילה מרגישה מוזרה, אבל היא כזאת מילה יפה, מגיע לה שאתאמץ להשתמש בה!) ביקשתי מניק שיגיד לי מה הוא חושב על הבלוג והכתיבה והפוסטים שלי. כמובן שהוא פירגן, זה לא העניין. העניין הוא שזיהיתי בעצמי את הצורך לשמוע פידבק. וידעתי בדיוק מה אני רוצה לשמוע. אז עכשיו אני אתן לעצמי את מה שאני צריכה, בלי להתבייש או להתפדח, כי גם לי יש דעה על מה שאני עושה ומגיע לי לשמוע אותה!

הדבר הראשון שעולה לי זה כמה אני אמיצה. מפחיד לשתף ככה בלי סינון בלי הגבלה את מה שיש לי בלב. אבל בעולם שאני חיה בו, אין ממה לפחד. אני מוקפת אהבה וביטחון. אין ממה להתבייש, אני יכולה לחשוב ולהרגיש הכל. הדבר השני זה ההתמדה. כל הכבוד לי שאני כותבת כל יום רצוף כבר כמעט שבועיים. וזה בכלל לא קל, כמו שאתן יכולות לדמיין. אין באמת פנאי או זמן לשבת עם המחשבות שלי ולנסח ולכתוב עם ילדה בחינוך ביתי ותינוק קטן. אז האח והידד לי שאני לא מוותרת לעצמי ומצליחה לכתוב פוסט כל יום, רמת האיכות והעניין פחות חשובים כרגע.

ספיקינג אוף וויצ', אם יורשה לי ויורשה לי כמובן, לפחות לגבי האיכות אני מאוד מרוצה. הרבה זמן לא כתבתי בעברית ואני מרוצה מרמת השפה וההתנסחות. בעצם אני לא צריכה תירוצים. איכות הכתיבה טובה. למה כל כך קשה לפרגן לעצמי? זה קטע תרבותי כזה, נגד יוהרה ורברבנות, חזק יותר אצל נשים. די, אין צורך בזה. אני רוצה לאהוב את עצמי וחלק מאהבה היא פירגון! הבה ננסח מחדש: אני אוהבת את עצמי וחלק מאהבה היא פירגון!

לגבי העניין אני לא עפה. זה התחיל טוב ומעניין, חלום סוחף של טיול גדול, חופשה אינסופית, חיי נוודות ופנאי. ומאז זה מדשדש קצת. אין לי אקשן בחיים שמצדיק שיתוף פומבי כזה. רגע רגע, מה? מי החליט? מי קבע מה זה אקשן מה מעניין? לפי אילו סטנדרטים חיצוניים אני אמורה להפיק פוסטים? המסע הפנימי של ההתפתחות האישית שלי הוא מספיק חשוב ומעניין בעיניי כדי להצדיק בלוג. יש! הצלחתי לומר דבר כזה בקול רם. אני לא יודעת אם רואים את זה מבחוץ, אבל לאורך כל הפוסט הזה והבלוג בכלל, אני עובדת ממש קשה ושוברת אוטומטיים, בוחנת כל מחשבה, מתקנת כל מילה שלא במקום, משבחת כל מהלך מודע. זה חלק מזה.

ועכשיו קצת החוצה. חברים יקרים מגיבים לבלוג ולפוסטים פה ובפייסבוק וזה פתח בי עולם חדש של תחושות ותובנות חשובות. התובנה העיקרית היא כמה כל לייק הוא משמעותי וכל מילה שכותבים, בייחוד אם זה הרבה מילים מנוסחות עם מחשבה וכוונה, עושים לבן אדם טוב. ובכלל כמה כוח יש לנו במילים שלנו לעשות למישהו אחר טוב, וכמה זה חשוב ועוזר ותומך ומעודד. אז אני מנסה להגיב יותר לאחרים, כי גיליתי כמה זה נעים לי. ומבקשת מכם לעשות אותו דבר. גם לי, ברור אלא מה, אבל גם לאחרים וגם בחיים האמיתיים, ובמיוחד לילדים! תגידו מילים טובות ומשמחות ומעצימות, תפיצו טוב בעולם הזה שלנו. מגיע לו, מגיע לנו. טוב. טוב?

בטח יש פה עניין של זכויות יוצרים שצריך לרדת לעומקו

אז תודה מקרב לב לכל מי שקורא בשקט, לכל מי שעושה לייק, לכל מי שכותב לי מילים טובות. אני מנוע כתיבה אנושי והתגובות שלכן הן הדלק שלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s